דמ"ש 5163/09

תקציר

התובעת, שהתפטרה מעבודתה בחברה הנתבעת, טענה כי עליה לקבל פיצויי פיטורים משום שהתפטרותה מהווה פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לטענתה, היא הייתה נתונה ליחס משפיל מצד עובדי הנתבעת והנהלתה, ונתנה דוגמה לאירוע בו כינה אותה המנכ"ל "טיפשה" מול עובדים ולקוחות אחרים. הנתבעת הכחישה את הטענה, וציינה כי התובעת לא העלתה טענות כלשהן במהלך שיחת ההתפטרות שלה. עם זאת, השופט האמין לגרסתה של התובעת, בהתחשב בכך שהנתבע לא חקר אותה בעניין זה ובסתירות בגרסת הנתבע. כתוצאה מכך, קבעה השופטת כי התפטרותה של התובעת נופלת תחת חוק הפיטורים ומזכה אותה בפיצויי פיטורים בסך 7,656 ₪, אשר יותאמו להפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מיום 1.12.2008. עוד טענה התובעת כי לא שולמו לה חלק מימי המחלה ויש לפצות אותה בהתאם. עם זאת, השופטת מצאה כי התובעת קיבלה תשלום מלא עבור ימי המחלה שלה ואף שולמו לה תשלומי יתר, ולכן דחתה טענה זו. עוד תבעה התובעת פיצוי בגין ימי חופשה שלא נוצלו, והשופטת פסקה לטובתה והורתה לנתבעת לשלם 1,260 ₪ בגין הניכויים המופרזים שבוצעו בגין ימי החופשה. כמו כן הורה השופט לנתבעת לשלם 442 ₪ בגין אי הפרשה לקופות גמל, כפי שנקבע בחוזה העבודה. למרות שקיבלה את טענת התובע ליחס משפיל, סירבה השופטת לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, בנימוק שמקרה זה אינו חריג דיו כדי להצדיק זאת. לפיכך, נדחתה תביעת התובע בגין עוגמת נפש. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. פסק הדין ניתן על ידי הרכב שופטים, כאשר הראיות נשמעו בעיקר על ידי שניים מהם, ובהערת השוליים צוין כי פסק הדין ניתן על ידי הרכב זה בלבד. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ומיום 26.12.2010.