ע"פ 5318/08

תקציר

במקרה זה ערערו בני שבט תראבין על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, שסירב לבטל במעמד צד אחד צווי הריסה שיפוטיים למבנים שנבנו ללא היתר בסמוך ליישוב עומר בנגב. ב-28 בספטמבר 2008 עצר בית המשפט העליון זמנית את צווי ההריסה, עד לדיון נוסף. ערעור זה הטיל ספק בעיקר בסמכותו של בית המשפט ובתחולתו של סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר צווי הריסה ללא הרשעה פלילית בנסיבות מסוימות. בני שבט תראבין טענו כי התנאים לצו כזה לא התקיימו וכי המבנים שלהם נבנו בהנחיית הממשלה. לטענתם, אין כל אינטרס ציבורי התומך בהריסה, במיוחד לאור העובדה שקהילתם אכלסה את הקרקע באישור ממשלתי לכאורה. בנוסף, הם הדגישו את היעדר הניסיונות המספקים של המשיבים לזהות את בעלי הבניין טרם הוצאת צווי הריסה ומתחו ביקורת על השיטות בהן ננקטו, וטענו כי מניעיו של המשיב היו כלכליים. למרות טענות אלה, מצא בית המשפט עניין ציבורי ניכר בהריסה והעדיף תכניות פיתוח עירוניות בעומר על פני טענות המערערים. נקבע כי בית משפט קמא עשה מאמצים סבירים לאתר את הבעלים ולהודיע להם וכי התקיימו התנאים לפי סעיף 212. זכות הקניין, אף שהיא מוגנת חוקתית, נשקלה אל מול האינטרסים הציבוריים של פיתוח מסודר ואכיפה רגולטורית, ובית המשפט אישר את צווי ההריסה. משכך, נדחה הערעור, וחויבו המערערים בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪ למשיבים.