רע"א 237/98

תקציר

המבקשים, בני משפחתו של המשיב 1, הגישו בקשה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. הבקשה נובעת מסכסוך רכושי שראשיתו בפסק דין משנת 2004. המבקשים והמשיב 1 הסכימו לפנות נכס בתל אביב תמורת פיצוי, אולם המשיב 1 סירב לפנות את המקום. הדבר הוביל לכך שהמשיבות, החברות המעורבות בהסכם, שלחו למבקשים הודעת ביטול. המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי ואף הגישו בקשה זו לבג"ץ, בבקשה לאכוף את פסק הדין משנת 2004 ואת הסכמי הפינוי. עם זאת, בג"ץ דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי ביזיון בית המשפט הוא אמצעי קיצוני, המתאים רק במקרים חריגים של הפרות ברורות וחד-משמעיות. במקרה זה, היא לא שוכנעה כי צד כלשהו הפר את פסק דינו של בית המשפט באופן חד משמעי. יתר על כן, היו דרכים חלופיות למבקשים לתבוע תיקון, לרבות הצהרת הפתיחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. עוד ציין בית המשפט כי הסכמי הפינוי נעדרים מעמד של פסק דין. לפיכך, הבקשה נדחתה, והמבקשים לא נפסקו להם הוצאות.