ע"פ 7949-05-13

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום שהרשיע את המערער בהסגת גבול ובנזק לרכוש בנסיבות מחמירות. העובדות אינן שנויות במחלוקת: המערער ואדם נוסף נכנסו לחלקת האדמה השייכת למתלונן וצילמו. המתלונן ואשתו טענו כי המערערים יידו לעברם אבנים והשחיתו מכונית וחלון. המשפט נמשך למעלה משלוש שנים, במהלכן שמע בית המשפט מספר עדויות של עדים שלא היו עקביות בנוגע לזיהוי המערער, משך האירוע, מיקום האירוע והדיווח על האירוע למשטרה. בית משפט קמא מצא את עדי התביעה אמינים והרשיע את המערערת וגזר עליה שבעה חודשי מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי פסק הדין התבסס על עדויות בעל פה, וחל שיהוי משמעותי במסירתו – למעלה מ-40 חודשים ממועד שמיעת העד הראשון ויותר מ-32 חודשים משמיעת העד האחרון. בשילוב הסתירות והקשיים בראיות, בית המשפט לא יכול היה להרשיע את המערער מעבר לספק סביר. לפיכך, הערעור מתקבל, הכרעת הדין וגזר הדין מתבטלים, והמערער זוכה מחמת הספק. בנוסף, נמתחה ביקורת על אורכו של המאסר על תנאי – שבעה חודשים – שכן היא עלולה להגביל שלא לצורך את שיקול דעתו של בית המשפט הדן בכל תיק עתידי שבו מעורב המערער. הטלת שבעה חודשי מאסר על תנאי עשויה למנוע מבית משפט עתידי לגזור על המערער עבודות שירות אם תבוטל ההשעיה, ואילו עונש מאסר של שישה חודשים יאפשר אפשרות זו. ערכאת הערעור ממליצה לבית משפט השלום לנהוג באיפוק בהטלת עונשי מאסר על תנאי החורגים מהגבול הסביר וכובלים את ידיהם של שופטים עמיתים.