פש"ר 15739-02-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על מחלוקת על שווי נכס בבעלות חייב ותנאי פדיונו, במסגרת הליכי פשיטת רגל של החייב. בית המשפט הבהיר כי ההערכה הקבילה היחידה לשווי הנכס היא 6,400,000 ₪ שניתנה על ידי השמאי סידאווי, וכי אין צורך בהפחתה לצורך מימוש מהיר. שאלת המפתח הייתה האם החייב, שזכויותיו בנכס מעולם לא נרשמו, יכול להיחשב לדייר מוגן. בית המשפט קבע כי זכויותיה של החייבת אינן נופלות תחת הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן זכויות הבעלות שלה עברו בירושה אך לא נרשמו, ויתרה מכך, החייבת מנועה מלטעון אחרת. זאת משום שטענה בעבר בתביעה כי אין לה זכויות בנכס. בית המשפט דחה גם את טענותיו האחרות של החייב להפחתות הנוגעות להיוון, קנסות, שינוי זכויות, היטל השבחה ודמי שימוש מופרזים, בין היתר מחוסר ראיות. רק הטענות בדבר דמי שימוש מופרזים והיטל השבחה אושרו באופן חלקי, ובסך הכל נוכו 625,000 ₪ משווי הנכס. עוד הבהיר בית המשפט כי זכותה של החייבת לפדות את הנכס אינה מוחלטת וכי הסדר זמני למגוריה אינו ישים במקרה זה. במקום זאת, על החייבת לממש את זכויותיה בנכס בתוך 4 חודשים על ידי תשלום 721,875 ₪ לקבלת הפטר מותנה. אם לא תעשה כן, הנכס ימומש ללא דיחוי נוסף, והפטרה יידחה עד שקרן פשיטת הרגל תקבל את תמורת חלקה.