ת"א 18310-06-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את תביעתו של מר הררי נגד העירייה. ראשיתה של התביעה בשנות ה-70, אז חתם מר הררי עם העירייה על הסכם חכירה לחלקת אדמה. לאורך השנים לא שילם מר הררי את דמי החכירה והיה מעורב בהליכים משפטיים רבים מול העירייה, שכולם פסקו לטובת העירייה. תביעתו הנוכחית של מר הררי, שהוגשה לאחר שהעירייה נקטה בהליכים משפטיים לפנותו מהנכס, מבקשת להבהיר את זכויותיו בבעלות על הקרקע, זכות בעלות שלטענתו רכש בעת חתימת הסכם החכירה. בית המשפט החליט כי טענה זו, יחד עם טענות נוספות שהציג מר הררי, אינן תקפות. ראשית, בשל תקופת ההתיישנות, תביעתו של מר הררי התיישנה ולא ניתן לדון בה קרוב ל-40 שנה לאחר חתימת הסכם השכירות. שנית, עקרון ההשתק באמצעות מצג מונע ממר הררי להתכחש לתנאי הסכם החכירה ולתבוע בעלות על הקרקע, שכן העירייה הסתמכה על תנאי ההסכם ושינתה את מצבה לרעה. שלישית, טענותיו הסותרות של מר הררי שהוצגו לאורך ההליכים המשפטיים השונים מהוות ניצול לרעה של ההליך המשפטי, דבר המצדיק כשלעצמו את דחיית תביעתו על הסף. זאת ועוד, הסעדים הנוספים המבוקשים על ידי מר הררי מיותרים ולא נדונו או הוכרעו במפורש. מר הררי נדרש לשלם לעירייה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪.