עת"מ 1439/05

תקציר

העותרים הגישו עתירה מנהלית נגד עיריית הרצליה, הוועדה המקומית הרצליה לתכנון ובנייה והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב בנוגע לטענה להפקעת קרקעות. העותרים טענו כי הקרקע, עליה טענו לזכויות, הופקעה על ידי העירייה לפני למעלה מ-27 שנים, ומרבית מטרות ההפקעה לא מומשו. הם ביקשו מבית המשפט לפסוק כי הם זכאים לתבוע בחזרה את זכויותיהם בקרקע ולקבל פיצויים. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה משום שהעותרים לא מיצו את כל ההליכים האפשריים. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי היה על העותרים לפנות תחילה למוסדות התכנון בבקשה לשנות את ייעוד הקרקע בתכנית בניין עיר חדשה בטרם יפנו לבית המשפט. בית המשפט חלק על כך וקבע כי למרות שעדיף לעותרים למצות תחילה אפיקים אחרים, בית המשפט לא ידחה את העתירה על הסף. השופט הדגיש כי על מוסדות התכנון לבחון בקשות הנוגעות לאי מימוש מטרות ההפקעה, והחלטותיהם בנושא צריכות לאזן בין השיהוי במימוש המטרה, הפגיעה בזכות הקניין והפגיעה הפוטנציאלית בציבור אם תבוטל ההפקעה. השופט הגיע למסקנה כי טענת המשיבים בדבר טענת הסף לאי מיצוי הליכים נכשלה, והורה להם להגיש תגובות נוספות בתוך 30 יום. ההחלטה על הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין שמורה לפסק הדין הסופי.