ת"א 1656/99

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית שפסקה לטובת התובע, שבבעלותו חלקת קרקע בהרצליה שהוועדה המקומית לא הוציאה לה היתר בנייה. פסק הדין, מיום 10.2.05, הורה לנתבעת מס' 1 – הוועדה המקומית – לפצות את התובעת בגין נזקים הקשורים לאי יכולת לבנות על הקרקע, לרבות אובדן הכנסה פוטנציאלית, עלויות תכנון וארנונה. הן התובע והן הנתבעים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל חלקית את שני הערעורים, תיקן את התקופה שבגינה זכאי התובע לפיצוי והתווה קווים מנחים לחישוב הנזקים המגיעים לתובע. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להכרעה סופית. בית המשפט המחוזי מינה מומחה שיעריך את הנזקים שנגרמו בתקופה הנקובה ולשני הצדדים ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם ביחס לממצאי המומחה. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו בתקופה הנקובה, לרבות אי יכולת ליהנות מהנכס, הוצאות תכנון וארנונה. גובה הפיצוי בגין אי היכולת ליהנות מהנכס ייקבע במועד מאוחר יותר, לאחר חוות דעת משלימה של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם.