ע"פ 351/07

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מדובר בהסדר טיעון הנוגע לעבירות חמורות שביצע המערער כשהיה כבן 16. העבירות כללו מעשה מגונה בציבור ואונס ילדה בת 10. האירועים נותרו חסויים במשך שנים, עד שבריאותה הנפשית המתדרדרת של המתלוננת הובילה לחקירת משטרה. המתלוננת סבלה מטראומה קשה, שהתבטאה בהמשך בניסיונות התאבדות, והיא אושפזה במוסד פסיכיאטרי. למרות חומרת העבירות, הקושי להביא את המתלוננת השברירית נפשית להעיד הוביל להסדר טיעון לפני הגשת כתב האישום. המערער הודה בהאשמות, הסכים לפצות את המתלונן ונבחן להתערבות טיפולית אפשרית – תנאי שלא יוטל עליו מאסר אם הטיפול יימצא לנכון. עם זאת, בית משפט קמא דחה את הסדר הטיעון כמקל יתר על המידה, בהתחשב בחומרת העבירות ובהודאתו של המערער. בית המשפט החליט על עונש של 30 חודשי מאסר כעונש הולם יותר. בערעור נבחנו בפסק הדין שיקולים רבים: ההרשעה הבלתי סבירה ללא הסדר הטיעון בשל אי יכולתה של המתלוננת להעיד, הידרדרות בריאותו הנפשית של המערער לאחר השירות הצבאי ופוטנציאל הנזק המופרז למתלונן אם ייאלץ להעיד. מתוך הכרה בהסכמת המשפחה להסדר הטיעון ובאינטרס הציבורי בהודאה באשמה, לצד אתגרי בריאות הנפש הנוכחיים של המערער, קיבל הערעור את הסדר הטיעון וביטל את עונש המאסר, ובמקומו הוטל על המערער מאסר על תנאי. השופטים לוי וג'ובראן הסכימו ביניהם, וההחלטה הדגישה גישה רבת ניואנסים המאזנת בין שיקולי צדק משפטי, טיפולי וחברתי, כאשר פסק הדין ניתן סופית ב-6 ביוני 2007.