ע"ע 383/07

תקציר

פסק הדין עוסק בזכאות לדמי מחלה על פי הדין הישראלי, ובפרט על פי חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, והשלכותיה על עניינו של מר ונית, עובד שפוטר על ידי שופרסל. חוק דמי מחלה מבטיח לעובד, שאינו מסוגל לעבוד עקב מחלה, את הזכות לקבל דמי מחלה מהמעסיק, בדרך כלל עד 90 יום. מקרה זה מדגיש את אופייה המגן של זכות זו, ומבטיח כי לא ניתן יהיה לשלול מעובדים דמי מחלה על ידי פיטורים במהלך מחלה. מר וניט קיבל הודעה על פיטוריו לפני שחלה, אך חש ברע לפני מועד הפיטורים. למרות שהייתה מודעת לכך, שופרסל סיימה את העסקתו מבלי לאפשר לו למצות את 45 ימי המחלה הצבורים שלו על פי החוק, המזכה את מר וניט בפיצוי שווה ערך לימים אלה. פסק הדין הוסיף ובחן את ההבחנה בין זכויות סטטוטוריות לדמי מחלה לבין זכויות נוספות העשויות להיות מוקנות בהסכמים או במנהג. בעוד שמר וניט צבר ימי מחלה נוספים על פי חוזה אישי, בסך כולל של 450 ימים, שופרסל לא הייתה מחויבת לכבד אותם מעבר ל-45 הימים הקבועים בחוק בשל תנאי החוזה והודעת הפיטורים לפני מחלה. בית הדין הדגיש כי מעסיק אינו יכול לקבוע מועד פיטורים השולל את הזכויות הסטטוטוריות לדמי מחלה, תוך הדגשת הקוגנטיות של זכויות סוציאליות אלה. השופטים הדגישו את חשיבות השמירה על זכויות סטטוטוריות, ואף שהמנהג עשוי לאפשר תוספת דמי מחלה, הוא אינו גובר על הגנות סטטוטוריות. בפסק הדין נקבע כי על שופרסל לפצות את מר וניט בגין 45 ימי המחלה, תוך הכרה בהם כזכות סטטוטורית שאין להכחיש, בעוד הקרן אחראית לקצבת הנכות החל ממיצוי ימי מחלה אלה. ערעורה של הקרן נדחה ברובו וחייב אותם להשתתף בשכר טרחת המשיבים, ובכך חיזק את ההגנה על זכויות העובדים במקרים של פיטורים במהלך מחלה.