רע"מ 63773-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים משפטיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: רע"מ 63773-12-25 גונול ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) על שתי החלטות של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל" ו-"בית הדין"). ההחלטות התייחסו לבקשת המבקשים למתן סעד זמני בדמות אשרת ב/1 זמנית, עד להכרעה בערר שהוגש על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות") לדון בבקשתם להליך מדורג רק לאחר יציאת המבקש מהארץ. **הסוגיה המרכזית:** הסוגיה המרכזית שנדונה בפסק הדין היא האם יש להעניק רשות ערעור על החלטות בית הדין לעררים, ובפרט, האם יש להורות על מתן אשרת ב/1 זמנית למבקש עד להכרעה בערר, והאם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה להעביר את התיק למותב חדש. **עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים:** 1. **סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בבקשות רשות ערעור על החלטות בית הדין לעררים:** * סעיף 13לא(ב) לחוק הכניסה לישראל קובע כי על "החלטה אחרת" של בית הדין ניתן להגיש ערעור ברשות לבית המשפט לעניינים מינהליים. * הדיון בפסק הדין מתמקד בהגדרת "החלטה אחרת". הרשות טענה כי ההחלטות הנדונות אינן עונות להגדרה זו, ועל כן יש לסלק את הבקשה על הסף. לעומת זאת, המבקשים טענו כי ההחלטות, ובפרט אלו הנוגעות לסעדים זמניים, כן עומדות בהגדרה. * בית המשפט ציין כי לא מצא הכרח להכריע במחלוקת זו, שכן לגופם של דברים, דחה את בקשת רשות הערעור. עם זאת, לגבי ההחלטה בדבר העברת התיק למותב חדש, בית המשפט קיבל את עמדת הרשות וקבע שיש לסלק על הסף את הבקשה לערער עליה, שכן נושא זה אינו עונה להגדרת "החלטה אחרת". 2. **מתן סעדים זמניים - הבחנה בין צו מניעה לצו עשה:** * בית המשפט הדגיש כי בקשת המבקשים למתן אשרת ב/1 זמנית מהווה למעשה "צו עשה" ולא "צו מניעה". זאת משום שהבקשה אינה מכוונת לשמר מצב קיים, אלא לשנותו - להורות לרשות להעניק למבקש אשרה זמנית. * בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת (רע"מ 38930-12-19 טגניה, רע"מ 42885-03-16 קשב) שבה נקבע כי כאשר בקשה לסעד זמני היא במהותה בגדר צו עשה המבקש לשנות מצב קיים (ולא לשמר מצב קיים), ובעיקר כאשר מדובר בביטול אשרה קיימת או אי-הענקת אשרה מבוקשת, לא יינתן צו עשה. * במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי לאור העובדה שעל פי ההחלטות הקודמות של בית הדין, הרשות נמנעת בשלב זה מהליכי אכיפה או הרחקה כלפי המבקש (לאחר שהופקדה ערבות), הרי שהבקשה לאשרת ב/1 אינה מבקשת לשמר מצב קיים, אלא לשנותו. משכך, לא שוכנע בית המשפט להעניק רשות ערעור בנוגע לרכיב זה. 3. **מאזן הנוחות בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים:** * בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי מאזן הנוחות פועל בבירור לטובתם, שכן לטענתם "לא יגרם כל נזק" לרשות מהענקת האשרה הזמנית. * בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות אינו נבחן רק במישור הצר של נוחות המבקש. היעתרות לבקשה למתן סעד זמני עלולה לפגוע ביכולת הרשות לממש את מדיניותה בהתאם לדין וביכולת האכיפה שלה, כאשר הנזק מכך הינו נזק לאינטרס הציבורי (כפי שנפסק בעע"מ 1124/22 חמורי). 4. **השפעת פסק דין קובו:** * המבקשים טענו כי פסק דין קובו (בר"מ 2433-12-24) משליך על סיכויי הערר, בכך שהוא מלמד שאין לעמוד עוד על הדרישה ליציאת המבקש מהארץ טרם בירור הבקשה להליך מדורג. לשיטתם, לאור פסק דין זה, סיכויי הערר טובים, ולכן היה מקום להעניק את הסעד הזמני. * בית המשפט הסכים כי ייתכן לפסק דין קובו השלכות על הערר, אך קבע שאין בכך כדי להביא לקבלת בקשת רשות הערעור בנוגע למתן אשרה זמנית. הודגש כי עיקר פסק דין קובו עוסק באי נקיטת הליכי אכיפה והרחקה, ולא במתן אשרה זמנית. 5. **שיהוי בהגשת בקשת רשות הערעור:** * בית המשפט קבע כי לגבי ההחלטה הראשונה (מיום 9.11.2025), יש לראות כי חל "שיהוי לא מבוטל" בהגשת בקשת רשות הערעור. 6. **היקף ההתערבות של בית המשפט העליון בהחלטות בית הדין לעררים:** * בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו בית המשפט ממעט להעניק רשות ערעור על החלטות בתי הדין לעררים, ועושה כן רק במקרים חריגים בהם מדובר בהחלטות בלתי סבירות המחייבות התערבות. * צוינו מספר פסקי דין (בר"מ 4632/17 נוואנקוו, בר"מ 6952/17 בהראט, בר"מ 456/22 הולודניק, בר"מ 1343/22 ניקיפרובה) המבססים אמת מידה מצמצמת זו. * בפרט, בפרשת קסיאנגלונג (רע"מ 63825-06-25) נפסק כי הכלל הוא שערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, בפרט כאשר מדובר בהחלטות של בית דין שיפוטי שהוקם מכוח חוק ספציפי, לו המומחיות בנושא. * צוין כי בתי משפט נוטים להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים ועיכובי ביצוע בעיקר כאשר הן עוסקות בהרחקה ואכיפה, מצב שלא היה קיים במקרה זה בשלב הדיון. 7. **יישום הדין על נסיבות המקרה:** * בסיום הדיון, בית המשפט קבע כי במקרה הנדון, "יושם הדין לגבי בקשות למתן סעד זמני בשלב הערעור – בקשת המשיבים התקבלה בחלקה, באופן מאוזן, כך שמצד אחד - עוכבו הליכי האכיפה וההרחקה כנגד הפקדה, ומצד שני - לא ניתנה האשרה המבוקשת". * בית המשפט קבע כי לא הודגם שהייתה טעות ביישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, ולכן אין עילה למתן רשות לערער. **החלטה:** בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור. המבקשים חויבו בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪. **המלצות וציפיות להמשך:** בית המשפט הביע את ציפייתו כי הערר ינותב בהקדם האפשרי לטיפול של מותב חדש, וכי בירור הערר לא יארך פרק זמן רב. כמו כן, נקבע כי ככל שלא תתקבל החלטה דיונית לגבי מועדים עתידיים להמשך בירור הערר בתוך 14 יום, יוכלו המבקשים לפנות שוב לבית הדין בבקשה לקבוע מועד לבירור. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את האופי המצמצם של מתן רשות ערעור על החלטות בית הדין לעררים, במיוחד בנוגע לסעדים זמניים. בית המשפט נמנע מהתערבות בהחלטות בית הדין, תוך שהוא מאזן בין זכויות המבקש לבין מדיניות הרשות והאינטרס הציבורי. הדגש הושם על כך שהבקשה לסעד זמני הייתה בבחינת "צו עשה" ולא "צו מניעה", וכי שורת ההחלטות שניתנו מצאה איזון מסוים בין הסעדים שהתבקשו.