ע"ז 8602-01-19

תקציר

בית המשפט בחן צוואה שהותירה אחריה המנוחה שנטען כי לא הייתה כשירה לערוך אותה, שכן לא ידעה קרוא וכתוב, עברה ניתוח מוח והייתה בגיל מתקדם עם בעיות ראייה. על הצוואה ערערו גם בטענה של השפעה בלתי הוגנת של בנו של המנוח, שעמד ליהנות ממנה, ונסיבות מפוקפקות סביב עריכתה וביצועה. על מתנגדי הצוואה היה הנטל להוכיח את אוזלת ידו של המנוח, אך טענותיהם לא נתמכו במסמכים רפואיים, ועדויותיהם היו מגמתיות ולא משכנעות. לעומת זאת, חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט אישרה את כשירותו המשפטית של המנוח. גם מעורבותו של הבן, שהפיק תועלת מהצוואה, בעריכתה הייתה מוטלת בספק. הוא הביא את המנוח לבדיקה רפואית הקשורה לצוואה, נכח בעת ביצועה וניהל מערכת יחסים עם העדים. יתר על כן, נסיבות עריכת הצוואה היו עכורות, עם לא ידועים לגבי זהות המנסח ונוכחותם של אחרים בעת חתימתה. הצוואה עוררה גם שאלות, שכן היא החריגה את ילדיו האחרים של המנוח ללא הסבר, והיא נחתמה בשפה שהמנוח לא הבין היטב. בית המשפט קבע כי הצוואה פסולה בשל השתתפותו של הבן בעריכתה, דבר המנוגד להוראות החוק שמטרתן להגן על האוטונומיה של המנוח. כמו כן נמצאו ראיות להשפעה בלתי הוגנת, המחזקות את ההחלטה לפסול את הצוואה. כתוצאה מכך התקבלה ההתנגדות לקיום הצוואה, והבן חויב לכסות את הוצאות המתנגדים.