עמ"ה 14/95

תקציר

המערער, מר שלמה שרון, יחד עם רעייתו, הינו פעיל מוכר בשוק ההון מזה עשרות שנים. בשנת 1979 הפכו לשותפים בחברה המרכזית לניירות ערך בע"מ. לאחר כתשע שנים חתמו על הסכם למכירת אחזקותיהם בחברה לקרדן השקעות בע"מ. לצד עסקת המניות, בוצעה עסקה נוספת במסגרת אותו הסכם, בה הסכימו שני הצדדים להעניק לקרדן את כל המוניטין שלהם, לרבות ידע מקצועי, שם וקשרים. המערער הצהיר על רווח הון ממכירת מניות ומוניטין לרשויות המס, אך אלה דחו את הצהרתו וטענו כי ההסכם נוגע רק למכירת מניות. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם היו שתי עסקאות נפרדות או עסקה אחת בפועל. בית המשפט קבע, כי בעוד שנטל ההוכחה מוטל על המערערת, על פקיד השומה להוכיח את מלאכותיות העסקה. הודגש ההבחנה בין סוגים שונים של מוניטין – אישי ועסקי – כאשר האחרונים הולכים באופן טבעי בעקבות העסק. עם זאת, ישנם יוצאים מן הכלל, ובמקרה זה, המוניטין של מר שרון לא היה חלק בלתי נפרד ממנו, שכן הוא היה מזוהה עם עסקיו. בית המשפט מצא כי הלקוחות ומערכת היחסים שלהם עם מר שרון היוו מרכיב משמעותי במוניטין של העסק וניתן לראות בהם נכס קנייני. מר שרון הצליח להוכיח כי המוניטין שנמכר היה שלו ולא של החברה. כך, הוא היה זכאי להקלות המס הקבועות בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה. באשר לשמה הטוב של הגב' שרון, הגיע בית המשפט למסקנה כי היא לא צברה מוניטין משלה, ועל כן נדחה חלק זה של הערעור. המשיב חויב לשלם הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.