בג"צ 1716/19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה המערערת על חוקתיותו של תיקון 235 והשפעתו הרטרואקטיבית על דיני המס. העותרים טענו כי התיקון העניק למנהל רשות המסים סמכויות רטרואקטיביות מוגזמות למסות הכנסות מדיבידנד, ושינה את המצב המשפטי בדיעבד. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי העתירה נגועה בשיהוי חמור, כי לא נגרם לעותר כל נזק וכי קיים סעד חלופי. בית המשפט הסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. נמצא כי העתירה הוגשה מאוחר מדי, לאחר שרוב החברות כבר נהנו מצו שעה ושנתיים לאחר חקיקת התיקון. ההשלכות המעשיות של העתירה היו אפוא מוגבלות. עוד קבע בית המשפט כי לעותר לא נגרם כל נזק, שכן סמכויות הרשות לא הופעלו בעניינו וייתכן שלא ימומשו לעולם. יתר על כן, קיומו של סעד חלופי במסגרת הליכי חקירת המס גרם לכך שניתן היה לערער בעקיפין על חוקתיות התיקון במידת הצורך. לבסוף, ציין בית המשפט כי לא ניתן להצדיק את טענות העותר כעתירה ציבורית, שכן לא היו נפגעים ישירים וההשלכות היו מוגבלות. בעקבות זאת נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למדינה וליועץ המשפטי לכנסת אגרות והוצאות בסך 6,000 ש"ח.