עת"מ 25611-11-14

תקציר

העותרים הביאו עתירה בפני בית המשפט, במחאה על החלטת המשיבים לשנות את תוואי קווי האוטובוס של בית-אל, שעברו בעבר בתחנה המרכזית, לתוואי חדש שאינו עובר בתחנה. בעתירה נטען כי הקו החדש מקשה מאוד על הנוסעים, ובפרט על בעלי מוגבלויות פיזיות, שכן התחנות החדשות חסרות נגישות ושירותים בסיסיים. הם טענו כי החלטת המשיבים פוגעת בזכויות היסוד שלהם, וביקשו מבית המשפט להתערב ולהחזיר את הקווים לתוואי הקודם. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים בעניין זה. למשיבים סמכות רחבה לקבוע את תוואי קווי האוטובוס, ובית המשפט מצא את החלטתם סבירה ומידתית. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שרווחתם ונוחותם של הנוסעים היו שיקולים חשובים, הוא נחה דעתו כי המשיבים שקלו כראוי גורמים אלה. החלטת המשיבים לצמצם את מספר האוטובוסים הנכנסים לתחנה המרכזית נמצאה כמענה סביר לבעיות זיהום אוויר חמורות, ולבית המשפט לא הייתה עילה להתערב. זאת ועוד, הקו החדש סיפק חיבורים נאותים לקווים אחרים, והמשיבים הוכיחו כי מרבית נוסעי קווי בית-אל ממילא לא ירדו בתחנה המרכזית. למרות שהעותרים נתקלו בקשיים ממשיים עם השינוי, בית המשפט ציין כי ההחלטה משפיעה על ציבור רחב יותר של משתמשים, והחזרת הקווים לתחנה המרכזית צפויה להפחית את תדירות הנסיעות ולפגוע ברווחת הנוסעים הכוללת. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, מבלי להורות על הוצאות, והותיר כל צד לשאת בשלו.