ע"א 9118/06

תקציר

במקרה שבין קליל לשנרום בחן בית המשפט לערעורים את ערעורו של קליל על ממצאי בית משפט קמא לפיהם קליל הציגה מצג שווא בנוגע להנחות וחובות בארנונה. קליל טענה נגד ההסתמכות על עדות המנכ"ל שלהם, שלא היה מעורב בעניינים כספיים, ומתחה ביקורת על שנרום שלא הציגה עדי מפתח. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, שהתבססה על עדויות וראיות מהימנות, לפיה קליל הטעתה ביודעין את שנרום בכל הנוגע להנחת מס. שנרום טענה גם לזכאות לשכר טרחה משמעותי בגין הבטחת הטבות מס לשטחים תפוסים ומניעת היטל סלילה, אך בית המשפט הסכים עם דחיית טענה זו כהרחבה חזיתית בלתי מוצדקת, בנימוק של היעדר כתבי טענות וראיות מפורטים. יתר על כן, בעניין שכר טרחה בגין הטבות מס בשנת 1994, קבע בית המשפט כי טענתו של שנרום הועלתה באופן בלתי ראוי בשלב מאוחר של הליך ההתדיינות המשפטית, והותירה את קליל ללא אפשרות להכין כתב הגנה. בסוגיית טעויות החישוב בשכר הטרחה שחב כליל, מצא בית המשפט לערעורים טעות וחישב מחדש את הסכומים, ואף קבע כי יש להוסיף מע"מ לפסיקת שכר הטרחה, בעקבות ההסכם החוזי. לבסוף, בהוצאות ההתדיינות המשפטית, בית המשפט הגדיל את פסק הבוררות לשנרום בשל חישוב שגוי של שכר הטרחה, תוך הכרה בתביעה הרחבה שלא צלחה של שנרום. פסק הדין גובש סופית בהסכמת כל השופטים, והורו לקליל לכסות את שכר הטרחה המותאם ואת הוצאות עורך הדין.