עב"ל 17318-05-11

תקציר

בית הדין לערעורים אישר את החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעת המערער בדבר פגיעה בעיניו שנגרמה בעבודה. בית המשפט לא מצא בסיס משפטי להתערב בפסק הדין הראשוני, שנתמך בממצאים עובדתיים ובעדויות מומחים. הערעור ערער בעיקר על הקביעה העובדתית לגבי מיקום הפציעה ועוצמתה, וטען כי היה צריך לזהות אותה דווקא כעפעף ימין, ולא באופן כללי יותר כאזור העין. עם זאת, ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מלשנות ממצאים עובדתיים של ערכאות נמוכות יותר, ובמקרה זה, מסקנותיו של בית המשפט האזורי נתמכות היטב בתיאוריו ובעדותו של המערער עצמו. בית הדין הארצי שקל בעבר בין היתר את החלטתו למנות מומחה נוסף, דבר שהצביע על הסכמתו עם התשתית העובדתית של בית הדין האזורי ביחס לאירוע. בית הדין ביסס את דחייתו בעיקר על חוות דעת רפואיות, בעיקר של ד"ר זילפרוינד, שסבר כי הקשר בין הפגיעה בעין לבין היפרדות הרשתית שבאה בעקבותיה אינו משמעותי בשל אופייה הקל של הפגיעה. המערער לא הצליח לבסס טענות הסותרות חוות דעת מומחה אלה ולא הוכיח כי המומחה השתייך לאסכולה השוללת קשר סיבתי אפשרי בין פגיעות כאלה. כתוצאה מכך, הערעור נדחה ללא הוצאות, ואישר את פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי.