ע"א 3581/04

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית המשפט המחוזי שמצא את המשיב, שגדל בקיבוץ בית ניר והוריו חברים בקיבוץ, גם הוא חבר בקיבוץ. המשיב עזב את הקיבוץ מספר פעמים לצורך לימודים ועבודה, אך תמיד חזר להתגורר בו. הקיבוץ, לעומת זאת, ראה בה מי שאינה חברה ודרש ממנה לשלם דמי שכירות, אך המשיב סירב בטענה שהיא חברה מלאה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה וקבע כי חברותה לא הופסקה ולא פקעה, והקיבוץ ערער על החלטה זו. הערעור נדחה. השופטים הסכימו עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי היעדרותה של המשיבה מהקיבוץ הייתה זמנית ומטעמים ספציפיים וכי היא מעולם לא ניתקה את קשריה עם הקיבוץ. יתר על כן, הקיבוץ לא פעל בהתאם לנהלים להפסקת חברותה, ואי מילוי חלק מחובותיה כלפי הקיבוץ לא היווה הפרת חוזה שתצדיק את הפסקת חברותה. השופטים דחו גם את הטענה כי היה על המשיב למצות סעדים אחרים בטרם פנה לבית המשפט, והורו למערערים לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.