ת"א 8235-03-09

תקציר

בית המשפט דוחה את הבקשה לדחיית תביעת הביניים מכמה טעמים. ראשית, הבקשה לסילוק על הסף ללא תצהיר לא הייתה מוצדקת מבחינה פרוצדורלית, שכן יש להתיר בקשה כזו רק אם היא מבוססת על נימוקים משפטיים בלבד. שנית, הבקשה הוגשה זמן קצר לאחר פנייה למשרד השיכון, שהציע תביעת ביניים כפתרון חלופי ולכן יהווה מעשה של חוסר תום לב. לגופו של עניין, גם הבקשה נדחית. טענת הביניים, שמטרתה ליישב טענות סותרות, מוצדקת במקרה זה שכן קיימת מחלוקת אמיתית בין עו"ד שורק לבין המבקשים באשר ליעד התשלום. משרד השיכון, העומד בפני הסיכון לשלם פעמיים, רשאי להשתמש בהליך תביעת הביניים, אשר לא ניתן לסרב לו בנימוק של חוסר ניטרליות, במיוחד כאשר הצד הנוגע בדבר (המשיב מס' 2) אינו מתנגד. גם טענת המבקשים ל"קנוניה" נדחית, שכן עמדת משרד השיכון בכתב ההגנה, המתכחשת להתחייבות ומביעה כוונה להגיש תביעת ביניים, אינה מלמדת על העדפה כלפי צד כלשהו. יתר על כן, כל ביטוי של סירוב מיטיב עם המבקשים ואינו יכול להיחשב כקנוניה. לבסוף, פסיקות קודמות, כגון פסק דין אלום אור, אינן תומכות בעמדת המבקשים. ההחלטה לדחות את הבקשה לדחיית תביעת הביניים מתקבלת, והמבקשים מצווים לחלוק בשכר טרחת המשיבים.