עע"מ 8289/12

תקציר

אזרח מצרי השוהה בישראל שלא כדין למעלה מעשור, למעט תקופה קצרה, ביקש מעמד קבע במדינה על סמך אבהותו על בנו אזרח ישראל מנישואיו הקודמים לאזרחית ישראלית. בקשתו נדחתה על ידי הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, וגם ההתנגדות שהוגשה לאחר מכן נדחתה. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את עתירתו על החלטות אלה, מה שהוביל אותו לערער ובמקביל לבקש סעד זמני לשהות בישראל עד להכרעה בערעור. הסיבות העיקריות לסירוב הוועדה היו המשך שהייתו הבלתי חוקית של האב, היעדר הארכת דרכון, תלונות על אלימות מצד גרושתו וחקירה פתוחה בעבירות מין וסמים נגד קטינים. בית משפט קמא מצא ראיות מספיקות לאשמתו של המבקש ולכך שרווחת בנו אינה תלויה בשהותו בישראל. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את סיכויי ההצלחה בערעור ואת מאזן הנוחות, פסקה נגד המבקש. נמצא כי למעט במקרים נדירים, מעמדו של אזרח קטין אינו מקנה להורה זר מעמד של קבע. עם ראיות משכנעות נגד האב וללא תלות בנוכחותו, מאזן הנוחות לא נטה לטובתו. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, וצו השהייה הוסר. החלטה זו התקבלה ללא הוצאות, בהתחשב בנסיבות.