בר"ע 48889-09-17

תקציר

בית הדין החליט שלא לקבל את בקשת החופשה לערעור על החלטה על פיטורי עובד. ההחלטה מבוססת על העיקרון לפיו ערכאות הערעור נזהרות מלהתערב בהחלטות הנוגעות לסעד ביניים, והתערבות זו מוגבלת למקרים חריגים. החלטת בית הדין האזורי שלא להחזיר את העובד הייתה מנומקת היטב ונמצאה מוצדקת, שכן היא התקבלה על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה ובהתחשב בפוטנציאל הפגיעה בבית הספר ובתלמידים. גם בקשת העובד לחופשה לצורך ערעור נדחתה, והוגשה למעלה מחודש לאחר החלטת בית הדין האזורי ושבועות לאחר פתיחת שנת הלימודים, מה שתומך עוד יותר בהחלטה לדחייה. כמו כן, העובד לא הגיש תביעה, המהווה תנאי מוקדם לסעד זמני, ומהות התביעה עדיין אינה ברורה. בית המשפט מדגיש כי סעד זמני נועד להשלים את התביעה העיקרית ויש לבקש אותו במקביל או בסמוך לאחר מכן. בנסיבות אלה, הבקשה לסעד זמני נעדרת הצדקה ודינה להידחות. בקשתו של העובד לחופשה לצורך ערעור נדחית, ולא נפסקו הוצאות מאחר ולא התבקשה מענה.