סע"ש 56471-02-21

תקציר

התובע, עובד הטכניון, ביקש להגדיל את שיעור הפנסיה שלו ולפצות אותו בגין ימי מחלה שלא נוצלו ופדיון חופשה עבור תקופת עבודתו הזמנית. התובע טען כי יש להכיר בשנות עבודתו הזמנית לצורכי פנסיה, ולקבל תוספת של 3% בגין "אובדן מעמד בחו"ל". עם זאת, השופטת קבעה כי התובע אינו זכאי להגדלת הפנסיה שלו על בסיס תקופת ההעסקה הזמנית, שכן ההחלטה להכיר בשנות שירות קודמות נתונה לשיקול דעתו של הוועד המנהל ויש לקבל אותה מיד עם כניסתו לטכניון. השופטת דחתה גם את הטענה להעלאה של 3%, שכן התובע לא עמד בתנאים הנדרשים בחוק, קרי צבירת זכויות פנסיוניות ואובדן זכויות עקב התנכלות. באשר לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו ופדיון חופשות, קבעה השופטת כי התובע לא היה זכאי לתשלומים אלה במהלך עבודתו הזמנית וכי זכותו לתבוע אותם פקעה בשל תקופת ההתיישנות. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע. בהתחשב בכך שהתובע הוא פנסיונר, נקבע הסכום על 10,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום, עם זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.