עב"ל 17185-01-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 17185-01-25) פסק הדין המובא כאן עוסק בערעור על החלטת בית הדין האזורי, אשר דחה תביעות של המערער להכרה בליקוי שמיעה, טנטון, וליקויים בכתפיים ובצוואר כפגיעה בעבודה. הערעור מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: ראשית, הכרה בליקוי השמיעה והטנטון על פי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, ושנית, הכרה בליקוי בכתפיים ובצוואר כפגיעה בעבודה על פי הלכת המיקרוטראומה. ### א. ליקוי שמיעה וטנטון **1. התשתית החוקית:** החוק קובע מספר תנאי סף להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, וביניהם: * **חשיפה לרעש מזיק:** לפי סעיף 84א(א)(1) לחוק, המבוטח צריך היה להיחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה. תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד-1984, מפרטות את ההגדרות והרמות המותרות של רעש. * **ירידה בכושר השמיעה:** לפי סעיף 84א(א)(2) לחוק, כושר השמיעה צריך היה לפחות בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור. * **תנאי נוסף:** סעיף 84א(א)(3) מתייחס למועד הופעת הליקוי לעומת מועד הגשת התביעה. **2. ניתוח הפסיקה והחידוש המשפטי:** * **עבודתו של המערער:** המערער עבד כ-31 שנה במפעל, חלק ניכר מהן כמפעיל מלגזת דיזל. קיימת מחלוקת לגבי אופי העבודה, משך החשיפה, והאם נעשה שימוש באמצעי מיגון. * **מחלוקת לגבי רעש מזיק:** בית הדין האזורי דחה את התביעה לעניין ליקוי השמיעה, בקבעו שהמערער לא הוכיח חשיפה לרעש מזיק. זאת, בעיקר בהתבסס על דוחות מדידת רעש שנערכו בשנים מאוחרות יותר, אשר הראו כי רמת הרעש לא חרגה מהמותר, ועל עדות מנהל הבטיחות לגבי אספקת אמצעי מיגון. * **החידוש בדיון הערעור – תוספת ראשונה לתקנות:** בערעור, המערער העלה לראשונה טענה משפטית חדשה, לפיה יש לראותו כעובד ברעש מזיק על פי החלופה הראשונה בתקנה 1 לתקנות, המפנה לפרט 10 לתוספת הראשונה. פרט זה מגדיר הפעלת מלגזות דיזל ללא תא מפעיל סגור כעבודה ברעש מזיק. בית הדין הארצי החליט לדון בטענה זו, למרות שהועלתה לראשונה בערעור, בשל היותה טענה משפטית ובהתבסס על כך שגם דוחות הבדיקה התייחסו לחלופה זו. * **פרשנות תוספת ראשונה:** בית הדין הארצי קבע כי יש לראות בחלופה הראשונה כקובעת חזקה שאינה ניתנת לסתירה באופן אוטומטי על ידי בדיקות רעש המבוססות על החלופה השניה (המשקללת עוצמה ומשך). לכן, גם אם מדידות הרעש הראו חריגה מהמותר לפי התוספת השניה, הדבר אינו מבטל את החזקה הנובעת מפעילות המוגדרת כמסוכנת בתוספת הראשונה. * **קביעת חשיפה לרעש מזיק:** בית הדין הארצי קבע, כי בהתבסס על פרט 10 לתוספת הראשונה, יש לקבוע כי המערער היה חשוף לרעש מזיק עד שנת 2012, כאשר עבד כ-6 שעות ביום על מלגזת דיזל. קביעה זו מהווה חידוש, שכן היא מכירה בחזקת הרעש המזיק על אף שלא הוצגו בדיקות רעש קונקרטיות מאותה תקופה. * **החזרת התיק לבית הדין האזורי – מינוי מומחה:** בנוגע לתנאי ירידת השמיעה, בית הדין הארצי הכיר בכך שקיימות בדיקות שמיעה סותרות. לאור הפסיקה המנחה, שקובעת כי במצבים כאלו יש למנות מומחה רפואי לקביעת הממצאים הרפואיים, הוחלט להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה. המומחה יבחן את קיום ירידת השמיעה הנדרשת, את הזיקה הסיבתית לתנאי העבודה, ואת שאר השאלות הרלוונטיות. * **התייחסות לטנטון:** ההכרה בליקוי השמיעה עשויה להשפיע גם על ההכרה בטנטון, מכוח סעיף 84א(ב) לחוק, אשר קובע שהטנטון יידחה אם לא יתקיימו התנאים להכרה בליקוי שמיעה. ### ב. ליקוי בכתפיים ובצוואר (עילת המיקרוטראומה) **1. התשתית החוקית:** תורת המיקרוטראומה מהווה פיתוח פסיקתי של בית הדין הארצי, המאפשר הכרה בליקויים שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי עבודה, גם אם אינם מוגדרים כמחלת מקצוע. לשם כך, יש להוכיח שלושה יסודות: * **תשתית עובדתית:** ביצוע תנועות חוזרות ונשנות משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. * **קשר סיבתי:** בין התנועות לבין הליקוי הגופני. * **נזק זעיר מצטבר:** כל תנועה גורמת לפגיעה זעירה המצטברת לליקוי. **2. ניתוח הפסיקה והחידוש המשפטי:** * **עבודתו של המערער:** המערער טען כי עבודתו כמלגזן וכעוזר מנהל מחסן כללה פעולות חוזרות ונשנות ומאומצות, כגון הרמת ראש, הרמת משטחים, וקשירת משטחים, אשר גרמו לליקויים בכתפיו ובצווארו. * **דחיית הערעור – העדר תשתית מספקת:** בית הדין הארצי דחה את הערעור בעניין זה, תוך שהוא מבקר את נימוקי בית הדין האזורי, אך מגיע למסקנה דומה. בית הדין הדגיש את הצורך להוכיח תשתית עובדתית מספקת של תנועות חוזרות ונשנות, וקשר סיבתי. * **התייחסות ספציפית לפעולות:** * **הישענות על ההגה:** נקבע כי זו מנח ולא פעולה, ולכן אינה עונה על דרישת המיקרוטראומה. * **פעולות בשטח התיפעול (פינוי אשפה, שינוע משטחים):** נקבע כי המערער לא פירט דיו את אופי ומשך פעולות אלו, ועל כן לא ניתן לבסס עליהן את עילת המיקרוטראומה. * **הגבהת הראש בפריקה והעמסה:** אמנם פעולה זו יכולה לענות על דרישות המיקרוטראומה, אך במקרה זה, המערער לא פירט דיו את היקף הפעולה מבחינת תדירות וגובה, באופן המאפשר הערכה כמותית. הושווה הדבר לפסיקה בעניין ברדוגו, שם התשתית העובדתית הייתה מפורטת יותר. * **עבודת עוזר מנהל מחסן (קשירת משטחים):** נקבע כי הפעולה הייתה קצרה (דקות בודדות), ולא חזרה על עצמה בתדירות המקימה עילה למיקרוטראומה. * **העדר חשיבות לתלונות קודמות:** בית הדין ציין כי העדר תלונה למעסיק על כאבים אינו שולל בהכרח קיום תשתית למיקרוטראומה, שכן המיקוד הוא על התנועות הרציפות. * **העדר חשיבות להיקף העבודה במלגזה:** גם 5-6 שעות עבודה ביום על מלגזה אינן זניחות, ויכולות לבסס את עילת המיקרוטראומה, *אם* יוכח רצף תנועות חוזרות ונשנות. * **משקל לראיות:** המערער לא עמד בנטל הוכחת התשתית העובדתית הנדרשת לקיום יסודות עילת המיקרוטראומה, ובפרט יסוד התנועות החוזרות ונשנות והנזק הזעיר המצטבר. ### ג. סוף דבר * **התקבל חלקית הערעור:** הערעור התקבל בחלקו בכל הנוגע לליקוי השמיעה. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי שיבחן את שאלת ירידת השמיעה והזיקה הסיבתית. * **נדחה הערעור:** הערעור נדחה בכל הנוגע לליקויים האורתופדיים בכתפיים ובצוואר, בשל העדר תשתית עובדתית מספקת להוכחת עילת המיקרוטראומה. * **הוצאות:** ייקבעו במסגרת פסק הדין הסופי של בית הדין האזורי. **סיכום ההשלכות:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של התשתית העובדתית בביסוס תביעות נזקי גוף. בכל הנוגע לליקויי שמיעה, הוא מחזק את משקלה של החזקה הנובעת מהגדרת עבודה כ"מסוכנת" (כגון הפעלת מלגזת דיזל ללא תא סגור), גם אם בדיקות רעש קונקרטיות אינן תומכות בכך במובהק. עם זאת, בנוגע למיקרוטראומה, בית הדין מותח ביקורת על העלאת טענות כלליות ואי-הוכחת רצף תנועות חוזרות ונשנות, גם אם מדובר בעבודה שנמשכה שעות רבות. ההחלטה להחזיר את תיק השמיעה למינוי מומחה מלמדת על הנטייה של בתי הדין הארציים להתיר למומחים רפואיים להכריע במחלוקות רפואיות מובהקות, כאשר קיימת אי-ודאות או סתירה בראיות.