ה"פ 19803-06-17

תקציר

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם הייתה לעמותה עילה מוצדקת שלא לחדש את תעודת התובע של זיגלמן, ובכך למנוע ממנו להתנדב בבתי משפט לתביעות קטנות בעקבות הכשרתו כעורך דין. זיגלמן טוען כי החלטת האגודה הייתה שרירותית, בלתי מידתית והתקבלה מבלי שניתנה לו הזכות לטעון את טענותיו או לנמק את החלטתו, ובנוסף, כי חברותו באגודה הופסקה שלא כדין. ההתאחדות, לכל היותר גוף דואלי, טוענת כי החלטתה הייתה סבירה, וכי ניתנה לזיגלמן הזדמנות להציג את טענותיו. בית המשפט קובע כי גם אם האגודה כפופה למשפט הציבורי כישות כפולה, זיגלמן לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי האגודה לא עמדה בחוקים אלה. בית המשפט מציין כי החלטת העמותה התבססה על עובדות רלוונטיות והוראות החוק, דהיינו, כי הסמכתו של זיגלמן כעורך דין עומדת בסתירה לדרישות של תפקיד התנדבותי בבית המשפט לתביעות קטנות. כמו כן, החלטת ההתאחדות עלתה בקנה אחד עם מדיניותה והתחייבויותיה החוזיות מול הנהלת בתי המשפט. טענותיו של זיגלמן כי ההחלטה הייתה שרירותית או בלתי סבירה נדחות אפוא, שכן בית המשפט מוצא כי ההחלטה התקבלה כדין ובסבירות. באשר לטענתו של זיגלמן כי נשללה ממנו הזכות לטעון את טענותיו, בית המשפט קובע כי ניתנה לסיגלמן הזדמנות מספקת להציג את טענותיו בכתב הן בפני האגודה והן בפני הנהלת בתי המשפט. עוד קובע בית המשפט כי החלטת האגודה הוסברה די הצורך לזיגלמן. בית המשפט גם קובע כי זיגלמן לא הוכיח את חברותו באגודה, ובכך מייתר את הצורך בדיון בשאלה האם חברותו הופסקה שלא כדין. בכל מקרה, החלטת העמותה נוגעת להתנדבות בבית הדין לתביעות קטנות, מקום שזיגלמן יכול לכאורה עדיין להיות חבר בו ולהתנדב בתפקידים אחרים. לבסוף, בית המשפט מוצא כי התנהלותו של זיגלמן שהובילה לתביעה – המשך התנדבותו בתפקיד האגודה בניגוד להנחיותיה, וחשיפת האגודה לחבות פוטנציאלית – פוגעת בניקיון כפיו בקבלת סעד הצהרתי. לפיכך, התביעה נדחית. זיגלמן חויב לשלם את הוצאות המשיב בסכום מופחת של 20,000 ₪.