פ"ל 3217-12-21

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של עבירות תנועה, ביניהן נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון וביטוח תקפים וגרימת תאונת דרכים בנהיגה קלה באור אדום. השופט פתח בקביעת מתחם הענישה ההולם לעבירות, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. לאחר מכן נבדקו הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות עברו התעבורתי של הנאשם, עברו הפלילי ונסבותיו האישיות. השופט החליט למקם את הנאשם בחלקו העליון של מתחם העונשין בשל עברו התעבורתי החמור ונסיבות אישיות. נקבע כי העונש ההולם הוא מאסר ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. השופט פירט את הרציונל העומד מאחורי החקיקה הנוגעת לעבירות תנועה חוזרות ונשנות, והדגיש את הצורך להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. מאחר שהנאשם ביצע את העבירות בתוך תקופה של 10 שנים ולא הוכיח נסיבות חריגות, לא היה לבית המשפט שיקול דעת אלא להטיל עליו 10 שנות פסילה, לצד עונשים נוספים הכוללים מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המסקנה פירטה את תנאי המאסר, הפסילה ותקופת המבחן המדויקים, ולנאשם ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.