עמ"ש 23887-11-20

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור, שכן פסק דינו של בית משפט קמא מאזן למעשה בין ניסיון ההשתלטות של המערער על בית המגורים המשותף בחצרי שווא לבין הצורך במתן צו הרתעה נגד המערערת – ששכרה חוקר פרטי שיעקוב אחר המשיב. המשיב הדגיש כי בית משפט קמא, בהכירו את הסכסוכים המתמשכים בין הצדדים, נרתע נכונה מלפגוע זה בזה והורה על צו הגנה הדדי למניעת התנהגות מתריסה. טענת המערער בדבר מסוכנות נדחתה בשל היעדר ראיות וניסיונו של המערער להשתמש במערכת המשפט כדי לאלץ את המשיב לצאת מהבית. בית המשפט הכיר ביתרונה של הערכאה הפרוצדורלית על פני ערכאת הערעור במקרה זה, בשל התבוננות ישירה בעדויות הצדדים וידיעתה על המחלוקות המשפטיות המתמשכות, שהצדיקו את קביעותיה העובדתיות ואת מסקנותיה המשפטיות. בפסק הדין נקבע כי המתיחות בין הצדדים נבעה מההליכים המשפטיים הקשורים ולא נבעה מאירועי האלימות האחרונים. בית המשפט הדגיש כי צווי הגנה יינתנו רק במקרים חריגים של סכנה ממשית ולא בשל אווירה מתוחה בבית. מאחר שהמערערת לא הצליחה להצדיק צו כזה, הערעור נדחה, והצו הקיים המאפשר לשני הצדדים גישה לבית המגורים נשמר. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.