ת"א 530/07

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית נגד מדינת ישראל בגין מותה של ילדה בת 7.5, זאיד אכבר, ופציעת דודה, התובע מס' 4, במהלך תקרית ירי שהתרחשה ב-17 במארס 2006 בכפר אל-יאמון. באותו יום נסעו המנוחה ודודה למרפאה. בהגיעם לפתח המרפאה, עצר התובע מס' 4 את הרכב וירד ממנו על מנת להוציא את המנוח מהרכב. לפתע, כך נטען, בוצע לעברם ירי על ידי חיילי צה"ל ו/או שוטרי מג"ב ללא כל אזהרה או התגרות. התובעים טענו כי יש להטיל על המדינה את האחריות לאירוע, שכן היורים לא הגישו סיוע לקורבנות ומנעו מאחרים לעשות כן. עוד נטען, כי המדינה לא הוציאה הנחיות מספקות בנוגע לשימוש בכלי ירייה. המדינה, לעומת זאת, טענה כי נזקי התובעים נגרמו כתוצאה מ"מעשה מלחמה", המקנה לה חסינות לפי סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים. לחילופין, נטען כי אם התובעים אכן נפגעו מצה"ל, הרי שהם נפגעו במהלך מבצע מלחמתי, ובכך פוטרת את המדינה מאחריות בנזיקין. לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים, מצא בית המשפט כי התובעים לא מילאו את חובתם להוכיח את טענתם. העד היחיד שהוצג על ידי התובעים, התובע מס' 4, נמצא בלתי אמין בשל סתירות רבות בעדותו. כמו כן, התובעים לא סיפקו חוות דעת מומחה או מסמכים מאומתים התומכים בתביעתם. מנגד, בית המשפט מצא את עדויות עדי ההגנה אמינות ועקביות. לדבריהם, האירוע כלל ירי מאסיבי מהצד הפלסטיני לעבר כוחות צה"ל וכי הכוחות השיבו באש. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו כי הפגיעה נגרמה על ידי צה"ל וכי האירוע מהווה "מעשה מלחמה", המקנה למדינה חסינות משפטית. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבעת.