ת"צ 19091-10-19

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת ביטוח, בנימוק של היעדר עילת תביעה אישית של התובע. המחלוקת נסובה סביב דחיית תביעה על ידי חברת הביטוח על בסיס חריגי הפוליסה, שלטענת המבוטח לא נאמרו באופן ברור. החוק דורש כי התנאים המגבילים את אחריות המבטח יפורטו באופן ברור בפוליסה, ובית המשפט מצא כי החריגים אכן הובהרו היטב במסמך הפוליסה, ונכתבו בצורה מודגשת, ולכן המבטחת הייתה רשאית להסתמך עליהם. בנוסף, נסיבותיו של מקרה זה שונות ממקרים דומים קודמים בהם נמצא המבטח אשם, שכן פוליסה זו נרכשה לאחר שמצבה הרפואי של אמו של המבקש הידרדר, ואין זה סביר לצפות שהמבטחת תפצה בגין מצב כה ידוע. ההחלטה לוקחת בחשבון גם את חוסר איזון הכוחות בין מבטחים למבוטחים, את אופייה הבינארי של אחריות המבטח ואת הציפיות הסבירות של המבוטח. בית המשפט מדגיש כי נסיבותיו של כל מקרה הן ייחודיות וייתכן שתובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון סכסוכים עם שאלות פרטניות רבות. לבסוף, טענותיו הנוספות של המבקש, שלא הוצגו בבקשה הראשונית, אינן משנות את ההחלטה. לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית, והמבקש אחראי להוצאות המשפט של המבטחת.