בד"מ 97/04

תקציר

הנאשם, עו"ד במקצועו, הואשם בפגיעה בכבוד המקצוע ובהתנהלות שאינה הולמת עורך דין. סעיפי האישום כללו אי פירעון שטר חוב ואי מענה לפניות המתלונן, וכן משיכת שיקים ללא כיסוי – חיוב שבוטל מאוחר יותר. הנתבע הודה במיוחס לו, למעט הכחשת היותו הלוואה. הוא טען כי קשייו הכספיים נבעו מפעולת "עוקץ" של לקוח וכי אי פירעון השטר וחובות אחרים לא נבע מזלזול או ניסיון להתחמק מחובותיו. שופט אחד הרשיע את הנאשם בכל האישומים, ואילו שופט אחר זיכה אותו מאשמת משיכת צ'קים, בנימוק של עמימות בתלונה וזכותו של הנאשם להגן על עצמו. פסק דין בדעת רוב הרשיע את הנאשם בכך שלא השיב למתלונן – מעשה שאינו ראוי לעורך דין – והפר כללי אתיקה בכך שהבטיח באופן אישי את עניינו של מרשו, האשמה שהנאשם הציג בעצמו. השופטים נחלקו בשאלת אי פירעון שטר החוב על ידי הנתבע. שופט אחד הרשיע אותו, ושופט אחר זיכה אותו, מתוך אמונה שמצוקתו הכלכלית אמיתית ולא תוצאה של הפרות אתיות. בגזר הדין סירבו השופטים להטיל השעיה, למרות הרשעה קודמת שחייבה זאת, בשל נסיבות מקלות, בזכות החוקתית לחופש העיסוק ובשל העובדה שהעבירות הנוכחיות אינן דומות לקודמותיהן. במקום זאת, הם האריכו את תקופת ההשעיה הקודמת והורו לנאשם לשלם 2,000 שקל הוצאות לשכה.