ת"א 8559-12-17

תקציר

התובע, שייצג את עצמו, ביקש לבטל הסכם פשרה שהסדיר את חיובי ההוצאות בתיק הוצאה לפועל. התובע טען כי הסכים להסדר הפשרה בניגוד לרצונו ובלחץ בית המשפט, וכי הסכמתו מותנית בהשעיה שלא קוימה. הנתבעים טענו כי טענות התובע אינן נתמכות, וכי הסדר הפשרה צריך לעמוד. השופט הסכים עם הנאשמים. הם מצאו כי התובע לא הביא ראיות לטעות, הטעיה או כפייה מצד הנתבעים, וכי טענתו כי אוים על ידי בית המשפט לא נתמכה בראיות כלשהן מלבד עדותו שלו. הסדר הפשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין, לא היה מותנה, ובקשת התובע לתשלום החוב בתנאים מסוימים לא התקבלה על ידי הנתבעים או בית המשפט. עוד קבע השופט כי טענת התובע כי הסדר הפשרה היה תלוי בתנאי השעיה לא נתמכה בתמליל הדיון או בהסדר הבלתי מותנה אליו הגיעו הצדדים. כמו כן, קבעה השופטת כי התנהלות התובע לאורך כל ההליך, לרבות סיבוכים מיותרים, ריבוי טענות לא ענייניות והתעלמות מהחלטות בית המשפט בהיקף המחלוקת, מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. השופט דחה את התביעה והורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבעים בתוך 30 יום.