ע"נ 10466-08-20

תקציר

חוק הנכים קובע כי נכות היא פציעה או מחלה שנגרמו במהלך שירותו של חייל וכתוצאה מאותו שירות. במקרה דנן, עתר המערער להכרה בפגיעתו בברכו הימנית כקשורה לשירות. ועדת הערר קיבלה כי האירוע שתיאר המערער אכן התרחש והיה הגורם העיקרי לקרע במיניסקוס בברכו הימנית. על המערער היה נטל ההוכחה לשכנע את הוועדה כי פגיעתו קשורה לשירות. בדרך כלל ניתן משקל רב יותר לתלונות ספונטניות שהוגשו בסמוך לאירוע, אך במקרה זה החליטה הוועדה להאמין לגרסתו של המערער לאירועים למרות שלא דיווח מיד על הפגיעה. הוועדה הכירה בכך שסביר שהמערער הכחיש את הפגיעה כשנשאל עליה לראשונה, שכן האדם הממוצע לא בהכרח ישווה את הכאב שנגרם לו כתוצאה מפציעתו למונח "חבלה". הוועדה קיבלה גם את חוות דעתו של ד"ר טיין, שהעיד כי סביר להניח שפגיעתו של המערער נגרמה כתוצאה מטראומה ולא משימוש יתר, וכי ניתן לבסס קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה. עוד קבע המומחה, כי מצבו הנוכחי של המערער בברכו השמאלית נגרם ככל הנראה גם בשל הפגיעה בברך ימין. הוועדה החליטה לאמץ את חוות דעתו של המומחה והגיעה למסקנה כי יש להכיר בפגיעה בברכו הימנית של המערער כקשורה לשירות ולייחס לה שיעור החמרה של 80%. הוועדה הורתה למשיב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪, והפנתה את התיק לוועדה רפואית לקביעת דרגת הנכות. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 15.2.2023, וניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.