עמ"ש 27565-09-16

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך משפטי בין שני אחים על צוואתה האחרונה של אמם המנוחה. המערערת, נשואה ואם לילדים, ערערה על תוקפה של הצוואה, לפיה רוב עזבון אמם הושאר לאח המשיב, שהוא רווק, מובטל ומוכר כנכה שכלי. המערער טען כי אמם, שהייתה בעלת היסטוריה של מחלת נפש וניצולת שואה, חסרה את היכולת להבחין בטיבה של הצוואה בשל מצבה הנפשי. עם זאת, בית משפט קמא פסק לטובת המשיב ואישר את הצוואה. טענותיו של המערער בדבר טעות בהחלטת בית משפט קמא לא צלחו. השופט לא מצא כל פגם בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא או ביישומו של החוק. נטל ההוכחה הוטל על המערערים להוכיח את חוסר כשרותה המשפטית של אמם, אשר השופט מצא כי לא התקיימה. פסק הדין פירט את נסיבותיהם של האחים, את עדות המומחה ואת הטיעונים המשפטיים, ובסופו של דבר הסכים עם החלטת בית משפט קמא ודחה את הערעור. כמו כן, המליצה השופטת שלא לפסוק הוצאות לטובת שימור הקשר בין האחים, ופסק הדין פורסם תוך מחיקת פרטים אישיים.