ת"א 31533-09-18

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע, עורך דין, בסכסוך שכר טרחה עם לקוחו, הנתבע. עורך הדין ניסח שני הסכמים לכיסוי שירותיו: הסכם כללי שקבע שכר טרחה של 25% מכל כספים או נכסים שקיבל הנתבע, עם שכר טרחה מינימלי של 20,000 ₪, והסכם ספציפי לגבי הליכים נגד חברת ביטוח, שקבע את שכר הטרחה על 20% מכל הכספים שהתקבלו. הנתבעת טענה כי התובעת ביצעה מעשי מרמה וכי אין לכבול אותה לתנאי ההסכמים, אך בית המשפט מצא כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין תרמית. עדותו של הנתבע הייתה מתחמקת ולא עקבית, בעוד הסכמת התובע הייתה ברורה ותמציתית. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הראתה כל מצוקה נפשית או פיזית או חוסר ניסיון המצדיקים את ביטול החוזה בעילה של עושק. באשר לשכר הטרחה, מצא בית המשפט כי התובעת זכאית ל-25% משווי נכסי הנתבעת בירושה, שהסתכמו ב-225,000 ₪, בניכוי המקדמה והוצאות שנפסקו, והותירה 27,413 ₪ לתשלום. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע את אגרת בית המשפט, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין, בסך 14,500 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים והצמיד למדד המחירים לצרכן, כאשר הריבית נצברת ממועד פסק הדין ועד לתשלום.