פ"א 14091-02-18

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערער בניהול עסק ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, גזר עליו 35 שעות עבודות שירות, קנס בסך 16,000 ₪ ושישה חודשי מאסר בפועל, על תנאי למשך שנה, וכן הורה לו לסגור את העסק ולהימנע מניהול עסק ללא רישיון. המערערת מפעילה לול בשטח המועצה, אשר על פי כתב האישום היווה עסק הטעון רישיון לפי חוק רישוי עסקים, אך למערערת לא היה רישיון כזה. בשטח המועצה פועלים עוד עשרות לולים, רובם ללא רישיון עסק. המערער טען כי המועצה אכפה נגדו את החוק באופן סלקטיבי, תוך התעלמות מלולים אחרים במצבים דומים. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו והרשיע את המערער כנאשם. המערער ערער על ההרשעה לבית המשפט המחוזי מרכז, וטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את טענתו לאכיפה בררנית, וכי יש להימנע מהרשעתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את ההרשעה. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים. שופט בית המשפט העליון עיין בפסקי הדין של בתי המשפט קמא וקיבל את הערעור. השופט מצא כי המערער הציג תשתית עובדתית מספקת לביסוס טענת אכיפה בררנית, שגם אם אינה מצדיקה את ביטול כתב האישום, יכולה לשמש שיקול מהותי בשאלת הימנעות מהרשעה. בנסיבות מקרה זה, האינטרס הציבורי שלא להרשיע את המערער גבר על האינטרס הציבורי בהרשעתו, בשל מציאות של אי-אכיפה גורפת ואי-ציות לחוק מצד המועצה. לפיכך, הנזק הצפוי למערער גבר על כל אינטרס ציבורי בהרשעתו. בהתאם לכך, הורה השופט על ביטול גזר הדין בהרשעה ועל העונש שהוטל על המערער. עם זאת, השופט מצא כי הוכחה אשמתו של המערער בניהול עסק ללא רישיון. תחת זאת, נדרש המערער לבצע 120 שעות שירות לתועלת הציבור ולחתום על התחייבות להימנע מניהול עסק ללא רישיון בתוך שנה, או לעמוד בפני 30 ימי מאסר. עוד ציינה השופטת, כי נוכח השינויים ברישוי הלולים בתחומי אחריותה של המועצה, לא יהיה זה מן הראוי שהמערער ימשיך לנהל את הלול שלו במתכונתו הנוכחית. לבסוף הורה השופט להחזיר את התיק לבית המשפט קמא להמשך הליכים.