ת"א 20941-09-13

תקציר

התובעים, קבוצת משקיעים, תבעו את בזק, חברה מופרטת שהייתה בעבר בבעלות ממשלתית, על כך שלא מכרה להם נכס ב"מחיר הוגן". התובעים טענו כי על בזק, כגוף דואלי בעל אחריות ציבורית מסוימת, מוטלת החובה לקיים הליך תמחור שוויוני למכירת הנכס, מה גם שהדבר ימקסם את רווחי החברה. עוד טענו כי הייתה להם ציפייה ואינטרס הסתמכות ראוי להגנתה של בזק כי הנכס יימכר לכל המרבה במחיר. זאת ועוד, התובעים טענו תחילה כי בזק התחייבה למכור להם את הנכס בסכום מסוים, אך בהמשך זנחו טענה זו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בזק לא התחייבה להליך תמחור שוויוני. "כללי המשחק" של החברה, כפי שהותוו בהזמנתה למכרז ובטיוטת הסכמים, קבעו במפורש כי בזק שומרת לעצמה את הזכות שלא לקבל הצעות כלשהן מסיבונותיה שלה ויכולה להפעיל את שיקול דעתה בבחירת מציע או בהחלטה שלא למכור את הנכס כלל. בנוסף, נדחתה פרשנותם של התובעים לשיחת טלפון מוקלטת בין אחד ממספרם לבין נציג בזק, שלטענתם היוותה התחייבות לתמחור שווה. בית המשפט העדיף את הסברו של הנתבע לשיחה, וקבע כי בזק רק התחייבה לעדכן את התובעים בשאלה האם מציע קודם ישפר את הצעתם. בית המשפט דחה גם את הטענה כי יש לראות בבזק כישות דואלית הכפופה לחובות המשפט המינהלי רק משום שהייתה בעבר חברה ממשלתית והחזיקה במונופול. היא קבעה כי הפרטת בזק והשינויים בשוק התקשורת פירושם שהיא אינה עוד ישות דואלית. מאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי בזק לא התחייבה לשמור על תמחור שווה, הוא לא נזקק להידרש לטענות האחרות של התובעים בדבר הפרה לכאורה של החברה את כלליה שלה וניהלה משא ומתן בחוסר תום לב. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבע 50,000 ₪ הוצאות משפט.