בג"צ 5194/03

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה נגד הוצאת צווי הריסה למבנים בגבעת יצהר. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל איחור בהגשה וחוסר עמידה של העותר, שלא הוכיח את אישורו במקרקעין הנדונים. אכן, העותר לא קיבל היתר בניה וסלח או התעלם שוב ושוב מהזדמנויות להעלות את התנגדויותיו בפני רשויות התכנון. משכך, טענתו כי לא ניתנה לו זכות שימוע נעדרת כל יסוד. בנוסף, טענותיה הכלליות של העותרת בדבר פינוי מתנחלים יהודים ואכיפה מפלה לכאורה של חוקי התכנון ביהודה ושומרון נמצאו חסרות בסיס ומשכך נדחו. בית המשפט הגיע למסקנה כי צווי ההריסה הוצאו בהתאם לחוק וכי זכויותיו של העותר לשימוע לא נפגעו, שכן ניתנו לו הזדמנויות רבות להציג את טענותיו בפני הרשויות. בסופו של דבר הסכימו השופטים כי יש לדחות את העתירה, תוך הדגשת חשיבותה של זכות השימוע תוך הכרה בכך שהעותר אינו מממש את זכויותיו כראוי. פסק דין זה ניתן ביום 16.6.2003.