ת"א 26341-06-20

תקציר

בית המשפט קבע כי טענת הנתבע כי התובע השתלט שלא כדין על מקרקעי ציבור ולא שילם ארנונה, עולה כדי לשון הרע, שכן היא עלולה להשפיל את התובע ולהפוך אותו למטרה לביזוי וללעג. זאת ועוד, אופן הצגת הדברים מהווה פרסום לפי החוק. עם זאת, טענת הנתבע כי מעשים אלה אכן היו נכונים לא הוכחה, גם ללא רף הוכחה נמוך. למרות שהקרקע המדוברת הופקעה לצורכי ציבור, סוגיית החזקתו של התובע בקרקע מעולם לא הוכרעה בבית המשפט. עם זאת, הפרסום מוגן תחת הגנת תום הלב שכן הנתבע האמין באמת ובתמים באמיתות דבריו ופעל במה שנתפס בעיניו כאינטרס הציבורי כאשר פנה לערכאות והגיש עתירות נגד התובע. מטעמים אלה נדחית תביעת התובע בגין לשון הרע. בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, התובע מחויב לשלם את שכר טרחת הנתבע, אשר נקבע על 5,000 ₪.