ת"א 63688-02-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **1. רקע עובדתי ומהות המחלוקת:** ההליך עוסק בתביעה שהגיש מר אהרון כהן נגד שלושה נתבעים, ביניהם מר אלי חדד (הבורר הנטען), מר אלכס כאהן ומר אבי בן-עזרא. טענת התובע המרכזית היא כי השקיע סכום של 20,000,000 אירו במיזם עסקי עם כאהן ובן-עזרא, אך אלו "שלשלו את כספו לכיסם". התובע טען כי התקיימה בוררות בין השנים 2015-2019, בה מונה חדד כבורר, וכי חדד פסק שיש להשיב לו את כספו. הסעד המבוקש במקור היה "צו עשה לבורר למסור את פסק הבוררות לתובע". הנתבעים הכחישו את קיומו של הסכם בוררות, את קיום הליך בוררות ואת מתן פסק בוררות. חדד טען שפעל כמגשר בלבד, וכאהן אף הציג את ההליך כ"ניסיון גבייה של העולם התחתון" והגדיר את חדד כ"איש של מולנר". **2. עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו בהחלטה:** * **סמכות בית המשפט להפסקת תובענה (תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018):** התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, להפסיק תובענה, כולה או מקצתה, על דרך של מחיקת כתב התביעה. הפסיקה לאורך השנים הדגישה כי מדובר בכלי שיש להפעילו בזהירות, תוך איזון בין זכות התובע לנהל את ענייניו המשפטיים לבין האינטרסים של הנתבעים והאינטרס הציבורי. * **שימוש לרעה בהליכי בית משפט:** בית המשפט הדגיש כי בקשה להפסקת תובענה, במיוחד בשלב מתקדם של ההליך, עלולה להיחשב כשימוש לרעה בהליכי בית משפט. זאת, כאשר המטרה היא "לקבל "מקצה שיפורים" לכתב התביעה, או להחליף מותב ("judge shopping"), או לעקוף החלטה קודמת של בית המשפט (כמו דחיית בקשה לתיקון כתב תביעה). בית המשפט הפנה לפסיקה רלוונטית (ע"א 3975/21, ע"א 2230/21) המבהירה כי אין ההליך המשפטי "שיטת מצליח". * **שלב דיוני והשפעה על הנתבע:** בית המשפט בחן את השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה – ערב ישיבת הוכחות, לאחר דחיית בקשה לתיקון כתב התביעה. בשלב זה, הנתבעים כבר רכשו יתרונות דיוניים (למשל, עמדה שגובשה בפני בית המשפט), והפסקת ההליך באופן שיאפשר לתובע להגיש תביעה חדשה "מההתחלה" עלולה לפגוע בהם באופן בלתי מידתי, ולבזבז משאבים שיפוטיים שכבר הושקעו. * **התנהלות התובע ומטרת הבקשה:** בית המשפט בחן בקפידה את הנימוקים לבקשת ההפסקה. על אף שהבקשה נוסחה בתחילה כנובעת מ"חישוב מסלול מחדש" בעקבות שיחה עם בא כוחו של הנתבע 1 (חדד), שהכחיש קיום פסק בוררות, בהמשך הדיון התברר כי התובע כלל אינו מקבל את גרסת חדד. התברר שהבקשה הוגשה מתוך הבנה (או חשש) כי הסיכויים להצלחת התביעה במתכונתה הנוכחית, ובשלב זה, נמוכים, וכי יש צורך בתיקון משמעותי של כתב התביעה והראיות. הדבר נתפס כניסיון להשיג "יתרון דיוני" או "לשפר עמדות", דבר המנוגד לעקרונות השימוש התקין בהליכי בית משפט. * **מהות הסעד ותום לב:** בית המשפט בחן גם את סוג הסעד המבוקש. התובע ביקש למחוק את התביעה, אך באותו הזמן הכחיש שהוא מקבל את גרסת הנתבעים שהובילה לכך. הדבר מצביע על חוסר תום לב מסוים או לכל הפחות על אסטרטגיה משפטית בעייתית. * **היעדר תום לב (מנגד):** בית המשפט מצא כי הנתבע 2 (כאהן) התנגד לבקשת ההפסקה, וטען כי יש לדחות את התביעה כלפיו, בין היתר בשל "יוני גרסה, שינוי חזית מוחלט" וחשש מהתיישנות. התנגדותו נבעה גם מהיתרונות הדיוניים שצבר, שעלולים להתפוגג עם הגשת תביעה חדשה. * **הוראות תקנה 41(ג) בנוגע להמשך הדיון:** התקנות קובעות כי מחיקת כתב תביעה אינה מהווה מעשה בית דין, והדיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב בו נמחקה התביעה הקודמת, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. אולם, במקרה זה, בית המשפט דחה את הבקשה, שכן מטרת התובע הייתה לתקן את כתב התביעה ולהגישו מחדש, מה שהיה סותר את ההוראה על המשך הדיון מאותו שלב. * **מעמד הפסיקה והחלטות קודמות:** בית המשפט הפנה למספר החלטות קודמות בעניין, כולל החלטה שדחתה בקשה לתיקון כתב התביעה, והדגיש כי בקשת ההפסקה נועדה למעשה לעקוף את ההחלטה הקודמת. **3. חידושים ומשמעויות:** * **הבחנה בין "חישוב מסלול מחדש" ל"שיפור עמדות":** בית המשפט ביצע אבחנה ברורה בין מצב בו תובע, לאחר קבלת מידע חדש או הבנה מעמיקה יותר, מבקש לשנות את מתווה התביעה (ואולי אף לעשות זאת באמצעות בקשה להפסקה ותביעה חדשה), לבין מצב בו הבקשה נועדה למעשה להתגבר על חולשות מהותיות בתביעה, על דחיית בקשת תיקון, או על היערכות לקויה לישיבת ההוכחות. המקרה הנוכחי נפל בקטגוריה השנייה. * **הדגשת מחיר הזמן השיפוטי:** בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להתעלם מהזמן השיפוטי שכבר הושקע בשתי ישיבות ההוכחות שנקבעו, ומאי-היעילות שבבזבוז זמן זה, שיצריך הכנה מחדש של התיק במקרה של הגשת תביעה חדשה. * **הגבלת "קבלת פסק בוררות" כהדחת התביעה:** גם כאשר הנימוק המרכזי לבקשת ההפסקה הוא טענתו של אחד הנתבעים (חדד) על היעדר פסק בוררות, בית המשפט בחן האם התובע אכן מקבל טענה זו. משנמצא שהתובע מכחיש זאת, הנימוק לבקשה נשמט, והבקשה נדחתה. * **סנקציות על התנהלות דיונית:** למרות שהבקשה להפסקת התובענה נדחתה, בית המשפט נמנע מלדחות את התביעה עצמה מיידית, אך חייב את התובע בהוצאות משמעותיות (40,000 ₪) לטובת הנתבע 2. בנוסף, נקבע כי המשך ההליך יעמוד בתשלום ההוצאות, ואם לא יתקבל מענה תוך 7 ימים, ייחשב הדבר כויתור על המשך ניהול התביעה. הדבר משקף את הנטייה של בתי המשפט להתחשב בסנקציות במקרים של התנהלות דיונית כושלת או אסטרטגית. * **חוסר הוודאות לגבי התנהלות התובע:** נקודה מעניינת היא חוסר היכולת של בית המשפט להבין באופן מלא מה עמדת התובע כעת. התובע נדרש להצהיר תוך 7 ימים אם ברצונו להמשיך בניהול התביעה הנוכחית, דבר המצביע על כך שהתובע עצמו אינו בטוח כיצד להמשיך, ויתכן כי דחיית הבקשה תביא בסופו של דבר לדחיית התביעה או לוויתור עליה. **לסיכום:** החלטת בית המשפט משקפת גישה מחמירה כלפי בקשות להפסקת תובענות המוגשות בשלב מאוחר של ההליך, כאשר הן נובעות מהערכה מחדש של סיכויי התביעה או מרצון "לתקן" כתב תביעה שהוכן באופן לקוי. בית המשפט הדגיש את הצורך בתום לב, את חובת הריכוזיות של ראיות, ואת האינטרס הציבורי של יעילות שיפוטית. נדחה למעשה ניסיון של התובע "לתקן" את דרכו ולהגיש תביעה חדשה, תוך ניצול של המנגנון של הפסקת תובענה, מתוך הבנה שמדובר ב"שיפור עמדות" ושימוש לרעה בהליכי בית משפט.