ת"פ 58841-12-20

תקציר

הנאשם הודה כי איים על בת זוגו במהלך דיון על גירושיהם ומזונותיהם, ובמסגרת הסדר טיעון הורשע על סמך הודאתו. האיום, אם כי לא קונקרטי, היה חמור באופיו, וגרם לקורבן חוסר ביטחון ופחד. המחלוקת העיקרית סביב התיק הייתה האם יש להרשיע את הנאשם. בדרך כלל, המשפט הפלילי קובע כי הכרעת דין באשמה מובילה להרשעה, בעוד ביטול הוא חריג. בית המשפט הכיר בכך שמעשיו של הנאשם פגעו בערכי כבוד האדם, האוטונומיה ותחושת הביטחון של האדם בתוך המשפחה. בהתחשב באופי העבירה, בית המשפט לא ראה בכך מקרה חריג לוותר על ההרשעה. בית המשפט דן בסיכויי השיקום של הנאשם, בנסיבות העבירה ובדוחות הסותרים של שירות המבחן בנוגע למסוכנות שלו לעבירה חוזרת. נקבע כי גורמי הסיכון עלו על סיכויי השיקום, ולא הוכח פוטנציאל הפגיעה בקריירה של הנאשם. לפיכך החליט בית המשפט להרשיע את הנאשם. בסוגיית גזר הדין שקל בית המשפט נסיבות מקלות, לרבות הודאת הנאשם, שיתוף הפעולה שלו, היעדר עבר פלילי והשתתפותו בקבוצה טיפולית. לאור שיקולים אלה, גזר בית המשפט על הנאשם שלושה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתחייבות בסך 2500 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע. גזר הדין כלל גם סעיף של עבודות שירות, ובית המשפט הודיע לשירות המבחן על גזר הדין. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.