רע"פ 3054/09

תקציר

הנאשמים עתרו לבית המשפט בבקשה לערער על הרשעתם במספר אישומים הקשורים לתאונת דרכים: נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת פיכחון, נהיגה רשלנית, גרימת תאונת דרכים בה נפגע אדם וגרימת נזק לרכוש. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים בכל סעיפי האישום למעט אחד, הקשורים לסירוב למבחן פיכחון ספציפי, וגזר עליהם 10 חודשי מאסר, קנס ופסילת רישיון הנהיגה. בערעור טוען הנאשם כי הם לא היו שיכורים, כי ממצאי הערכאה הנמוכה אינם מהימנים, כי התאונה נגרמה כתוצאה מתקלה בצמיג ולא בנהיגה רשלנית, וכי יש להתחשב בנסיבותיהם האישיות. התביעה טוענת כי ממצאי בית משפט קמא היו נכונים וכי העונש היה הולם. הערעור נדחה. השופט קבע כי הבקשה לא העלתה סוגיות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים האישיים של הנאשם המצדיקות דיון נוסף, וכי יש לדחות את הבקשה לגופה. הראיות תמכו במסקנת הערכאה הנמוכה יותר כי הנאשם נהג בשכרות וכי התאונה נגרמה כתוצאה מנהיתם הרשלנית. טענות ההגנה נמצאו חסרות כל בסיס עובדתי, וכן התקבלה קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר כי הנתבע סירב לבצע בדיקת דם. השופט ציין את חומרת הנהיגה בשכרות ואת הצורך להחמיר בענישה בגין עבירות מסוג זה, ולא מצא סיבה לסטות ממדיניות הענישה במקרה זה, למרות נסיבותיו המקלות של הנאשם. משכך, אושר גם העונש שהוטל על ידי הערכאה הנמוכה יותר, ובקשת רשות הערעור נדחתה במלואה.