עע"מ 3879/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא כי יש לדחות את הערעור. זאת, משום שעל פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ותקנה 29 לבתי המשפט לעניינים מינהליים, ניתן לדחות תביעה אם לא הוכחה בה עילת תביעה, וגם אם התובע יוכיח את כל העובדות שצוינו, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש. על בית המשפט להשתמש בסמכות זו בזהירות, ורק כאשר ברור שהתובע לא יקבל סעד כלשהו. במקרה דנן, אין צורך להמשיך ולבחון את הטענה, שכן קיימים שני פסקי דין חלוטים לטובת המערערת, הקובעים כי הכשלים בעריכת המכרז הראשון ובניהול המכרז השני לא היו קשורים בקשר סיבתי משפטי להפסדה של המערערת במכרזים. המערער מנוע גם מלטעון אחרת בשל פסקי דין קודמים. התביעה, שהיא בעלת אופי נזיקי, גם אינה עולה בקנה אחד עם הכלל הרחב לגבי נזיקין בנזיקין. מאחר שתכלית הפיצוי בדיני הנזיקין היא להשיב את המצב שקדם לאירוע המזיק, הסעד המבוקש במקרה זה חורג מכך. לבסוף, אין לדון בשלב זה בטענתו האחרונה של המערער בדבר הגדרת הנזק, שכן היא מהווה שינוי חזית אסור ואין לה כל שחר. מטעמים אלה מציעה השופטת לעמיתיהם לדחות את הערעור ופוסקת למערערת את הוצאות המשיב. השופטת א' ארבל והשופט ס' ג'ובראן מסכימים עם ההצעה.