ע"א 8096/17

תקציר

פסק הדין עוסק בפרשנותו של חוק פשיטת רגל ובשאלה האם הפטר מחובותיו של פושט רגל חל על חובות מזונות המכוסים בערבות. בית המשפט בחן את סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, הפוטר פושט רגל מחובות ברי תביעה אך מחריג חובות על פי פסקי דין לתשלומי מזונות. בית המשפט היה צריך להחליט אם ערב לחובות כאלה פטור מאחריות. בית המשפט המחוזי פסק תחילה נגד המערערת (החייבת) החילה את הפטור על חוב המזונות הנובע מהערבות שלה. המערערת טענה כי אחריותה אינה חובה על פי פסק דין אלא בשל דיני ערבות מובהקים. ערכאת הערעור, ובמיוחד השופט י' וילנר, התמקדה בתכלית החוק, תוך שימת דגש על שיקום, חלוקת נכסים הוגנת ושמירה על המבנה החברתי, וקבעה כי אחריותו של ערב אינה נובעת במישרין מפסק דין אלא מהסכם ערבות. השופט א' שטיין הסכים וקבע כי לערב אין אחריות על פי פסק דין למזונות. עם זאת, השופט נ' הנדל חלק על כך, וטען כי קבלת הערעור חותרת תחת החובה המערכתית והתכלית החברתית של דמי המזונות, ועלולה לגרום נזק על ידי העברת נטל כספי לקופת הציבור באמצעות המוסד לביטוח לאומי. הנדל טען כי ביטול נטל הערבות עלול לפגוע בהנחת המזונות ובכוונות המחוקק שמטרתן להגן על טובת הילדים, והציע גישה של שיקול דעת בכל מקרה לגופו. בסופו של דבר, הגיע הרוב למסקנה כי הפטור חל, המאפשר למערערת להתחיל מחדש, חרף ההכרה בפגיעה רחבה יותר במשאבים ציבוריים. פסק דין זה מדגיש את המתח בין לשון החקיקה, הנורמות החברתיות וחובות הפרט במסגרת דיני חדלות הפירעון.