ת"א 22706-08-11

תקציר

המחלוקת נסובה סביב סעיף שינוי ייעוד הכלול בחכירה לקרקע חקלאית, המאפשר למשכיר לסיים את החכירה מוקדם במקרה של שינוי ייעוד הקרקע. הנתבעים טוענים כי הסעיף לא היה חלק מהסכם חיסכון קודם ולא היה צריך להיכלל בחוזה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי סעיף שינוי הייעוד עולה בקנה אחד עם מטרות הסכם החיסכון, שנועד לעודד פעילות חקלאית בקרקע. עוד נקבע כי הסעיף היה תנאי סטנדרטי בחכירה חקלאית עם הקרן הקיימת לישראל, כאמור בהסכם החיסכון. בנוסף, החוכרים, ח.ח. חיימוביץ', לא התנגדו לסעיף ואף נהנו מדמי חכירה מופחתים בשל כך. בית המשפט מפרש את משמעותו התכליתית של הסכם החיסכון וקובע כי למינהל מקרקעי ישראל הייתה הזכות לכלול את סעיף שינוי הייעוד. יתר על כן, גם אם המינהל לא היה רשאי לכלול אותה בתחילה, תקופת החכירה הייתה מסתיימת בשנת 2006 עקב שינוי ייעוד הקרקע, ועל הנתבעים להשיב את הקרקע. טענת הנתבעים כי הם זכאים לפיצוי בטרם החזרת הקרקע נדחית, שכן הם לא פינו את הקרקע בתום תקופת החכירה. לפיכך, בית המשפט מקבל את טענת המינהל, מורה לנתבעים להוציא את רכושם מהמקרקעין ולהחזירם, ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבעים נדרשים גם לכסות את הוצאות המשפט של המינהל ואת שכר טרחת עורכי הדין.