ע"פ 3514/91

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על פסק דין של החזקת הרואין לפי פקודת הסמים המסוכנים. המערער נעצר בתחנת דלק לאחר שנוסע לא מזוהה ברכבו השליך שקית שהכילה את הסם. בית המשפט נדרש לקבוע האם קיימות ראיות נסיבתיות מספיקות כדי להוכיח את החזקת הסם על ידי המערער מעבר לספק סביר. השופט נתניהו והשופט מלץ פסקו לטובת הערעור וקבעו כי ראיות התביעה לא הוכיחו די הצורך את אשמתו של המערער. הראיות שהוצגו לא הספיקו כדי להסיק כי המערער ידע על החזקת הסם על ידי הנוסע והסכים לו. יתר על כן, הכחשותיו והודעותיו הכוזבות של המערער לא יכלו לשמש כפיצוי על היעדר ראיות, שכן הן עשויות לעורר חשד אך לא לבסס אשמה. השופט אור, בחוות דעת חולקת, סבר כי מכלול הנסיבות מצביע על ידיעתו והסכמתו של המערער להחזקת הסם על ידי הנוסע. התנהגותו של המערער, לרבות בחירת החניה שלו והצהרותיו הכוזבות, הצביעו לכאורה על מעורבותו בעבירה. לדברי השופט אור, הצטברות הראיות הנסיבתיות הצביעה על אשמתו של המערער, והיעדר הסברים מהימנים חיזקו את טענת התביעה. לפיכך, יש לדחות את הערעור. עם זאת, החלטת הרוב של השופט נתניהו והשופט מלץ הכריעה, והביאה לקבלת הערעור ולזיכויו של המערער.