ת"א 60014-09-17

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע שני נתבעים ואת מועדון הברק בשכר טרחת עורך דין בגין הפחתת החובות העירוניים של המועדון. לתובע היה הסכם קיים עם הנתבע הראשון, אוהד שנהר, מיום 17.1.2016, אך הוא לא היה מוגבל בזמן ולא הזכיר את הנתבע השני, יוסף שני, או את המועדון כלקוחות. החובות המפורטים בתביעה נרשמו על שמה של שני ולא על שמה של שנהר, מה שקובע כי מדובר בישויות משפטיות נפרדות. לפיכך, בית המשפט קבע כי ההסכם משנת 2016 אינו מחייב את שני או את המועדון לשלם את שכר הטרחה הנתבע. עם זאת, בית המשפט מצא כי בין התובע לבין שני התקיימו יחסי עורך דין-לקוח. התובע הצליח לצמצם את חובותיה של שני, אך מאחר שלא ערך הסכם שכר טרחה עם שני, הוא היה זכאי במקום זאת לתגמול הולם. בית הדין קבע כי השכר ההולם לעבודתה של התובעת הוא 50,670 ₪ + מע"מ, בסך כולל של 59,791 ₪, שישולם בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. התביעה נגד שנהר ומועדון הברק נדחתה, ונפסקו להם הוצאות משותפות ומספר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל. שני חויב לשלם לתובע את השכר שנקבע בתוספת 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות והטענות, שבית המשפט מצא כי אינן מהוות הרחבה של חזית אסורה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין.