ע"פ 156/58

תקציר

הכרעת הדין עניינה בערעור על הרשעה ביבוא טובין ללא היתר ובמכירת טובין בישראל בניגוד לתנאי הרישיון המחייבים יצוא של מחצית התוצרת. המשיב טען כי עובדות המקרה אינן מגלות את העבירה המיוחסת לו, ואילו התביעה טענה כי המשיב אכן ביצע את העבירה. השופטים הסכימו עם התביעה והרשיעו את המשיב בעבירה, עליה ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשם, והתביעה ערערה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בחן את הוראות החוק הרלוונטיות ומצא כי העבירה של ייבוא טובין לישראל בניגוד להוראות הצו הנדון היא מסוג האיסור המוחלט, שאינו דורש הוכחת כוונה פלילית. בית המשפט בחן אף הוא את יסודות העבירה ומצא כי אי קיום התנאי הכלול ברישיון מהווה רכיב בעבירה, ומאחר שהמשיב הפר תנאי זה, הוא אשם כנאשם. השופטים דחו גם את טענות ההגנה הנוספות והגיעו למסקנה כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהשיב את ההרשעה על כנה. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת המשיב בדבר חומרת העונש וקבע כי ניתן לשלם את הקנס בתשלומים.