ע"פ 1/65

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב שריפה שפרצה בחנותו של המערער, והובילה אותו לפנות לחברת הביטוח שלו, חברת חסנה, על מנת לתבוע ביטוח בגין נזקי שריפה וגניבה. חברת הביטוח שלחה שמאי להעריך את ההפסדים. עם זאת, המערער מסר לשמאי רשימה כוזבת של מלאי שניזוק לכאורה בשריפה, במטרה לנפח את שכרו. בתחילה זיכה בית משפט השלום את המערער, בנימוק שמעשהו היה הכנה בלבד ולא היווה ניסיון לבצע את העבירה של קבלת כספים במצג שווא. חברת הביטוח ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את הזיכוי, הרשיע את המערער וגזר עליו תשעה חודשי מאסר בפועל (שישה חודשי מאסר על תנאי) וקנס של 2,000 ל"י או שלושה חודשי מאסר. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון, בטענה כי מעשיו היו עדיין בתחום ההכנה ואינם עולים כדי ניסיון. אולם בית המשפט העליון לא הסכים ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נפסק כי פעולתו של המערער בהגשת תביעת שווא לשמאי חברת הביטוח חרגה מפעולות הכנה ונפלה בגדר הביצוע, כהגדרתו בסעיף 30 לפקודת חוק העונשין, 1936. בית המשפט הדגיש כי השלבים הראשונים של הביצוע יכולים להיחשב כניסיון אם הם משמעותיים מספיק ומקרבים את המעשה הפלילי להשלמתו. במקרה זה, אלמלא התגלתה ההצהרה הכוזבת, סביר להניח שהיא הייתה מובילה לתשלום סכום המרמה הנתבע על ידי חברת הביטוח. לפיכך, הערעור על ההרשעה נדחה, והעונש שהטיל בית המשפט המחוזי נמצא ראוי.