עת"מ 50430-01-22

תקציר

העותר, שנולד בישראל בשנת 2003 לאם זרה ולאב ישראלי, ביקש אזרחות ישראלית אך סורב על ידי רשות האוכלוסין וההגירה (הרשות) בשל היעדר הוכחת אבהות מספקת. הרשות דרשה בדיקה גנטית ופסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, שהעותר לא יכול היה להשיג בשל היעדרותו וסירובו של האב. העותרת הציגה מסמכים רשמיים, לרבות הודעת לידה שנרשמה על ידי האב, תעודת נישואין ודוחות של מחלקת הרווחה, כולם מזהים את האב. בית המשפט פסק לטובת העותר, והורה לרשות לרשום אותו כאזרח ישראלי לאלתר. היא מצאה כי הרשות לא התייחסה למסמכים רשמיים שהוגשו כראיה והתעלמה מחובת ההגינות והחובה לבסס החלטות על עובדות רלוונטיות. פסק הדין הדגיש את זכותו של העותר לאזרחות על פי המשפט הבינלאומי ואת הנסיבות החריגות של עניינו, ונימק את היעדר הבדיקה הגנטית. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת הרשות כי לא ניתן להכיר בעותר כחסר אזרחות, וציין את מלכודת ההיגיון הבירוקרטי הדומה למלכוד 22. לבסוף חויבה הרשות לשאת בהוצאותיו של העותר, בסך 15,000 ₪.