עת"מ 62912-01-18

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם העדכון של פלאפון מהווה שינוי בשירותים קיימים או הוספת שירותים חדשים. המנויים לא ביקשו במפורש את התוספת, ורישיון השירות הסלולרי קובע כי אין לספק שירות אלא אם כן התבקשו במפורש. בית המשפט מצדד במשיבים וטוען כי התשלום הנוסף אינו רק עבור נפח הגלישה המקורי אלא גם עבור שירות גלישה נוסף, שלא התבקש. הלקוחות היו צריכים לבקש במפורש שירותים נוספים, מה שלא נעשה במקרה זה. עוד מדגיש בית המשפט כי על המנויים לשלוט בשירותים שהם מקבלים, ובהרחבתם, בהתאם להעדפותיהם ולתקציביהם. טענת העותר כי מנויים יכולים לעבור לתוכנית אחרת אם העדכון אינו מוצא חן בעיניהם אינה משכנעת, שכן פלאפון יכולה להפעיל את אותו היגיון להחלפת תוכניות ללא אישור. חובת החברה למתן שירות רציף אינה חלה כאשר המנוי יוזם את הפסקת השירות. האופן שבו הודיעה פלאפון למנויים על העדכון לא היה מספק, וההודעות שנשלחו לאחר העדכון לא היו רלוונטיות. בית המשפט דן גם בסוגיית השיהוי המוביל לפסילה, שהועלתה על ידי העותר. המשיב אמנם חרג ממסגרת הזמן לאכיפה, אך טוען כי רכיב הזמן אינו משפיע על השאלה הפרשנית העומדת ביסוד העתירה. ההנחיה בדבר תקופות אכיפה היא עיקרון מנחה, וביטול הליך הפיקוח יפגע באינטרס הציבורי. לפיכך, העתירה נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו.