ב"ל 45125-09-19

תקציר

התובע, נגר במקצועו, הגיש תביעה לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה להכיר בפגיעתו בברכו כפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. כדי להיחשב כפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה, היה על התובע להוכיח כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות שגרמו לנזק זעיר ובלתי הפיך לאורך זמן, מה שהוביל לפגיעה ביכולתו לעבוד. בית המשפט הבחין בין סדרה של תנועות זהות או דומות לבין פעולות שונות ומגוונות, ומצא כי האחרונה אינה מספיקה כדי לסווג אותה כמיקרוטראומה. בעדותו של התובע תוארו עמידה סטטית וכיפוף ברכיים מזדמן תוך כדי עבודה, שלא היוו תנועות חוזרות ונשנות. יתר על כן, ראיות הווידיאו שהוצגו לא תמכו בתיאורו של התובע את עבודתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות לתנועות או פציעות חוזרות ונשנות בברכיים, כנדרש על פי תיאוריית המיקרוטראומה. במקום זאת, עבודתו כללה מאמצים קשים ותנוחות סטטיות, שאינן נחשבות למיקרוטראומה. לפיכך, נדחתה התביעה להכרה בפגיעה בברך כקשורה לעבודה. החלטה זו התקבלה על סמך פרטי המקרה הספציפיים, ובית המשפט קבע כי אין צו להוצאות. לשני הצדדים יש זכות ערעור תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.